|
 תענית דף כ"ח - זמני המעמדות וקרבן עצים
בכל יום התכנסו אנשי המעמד לתפילה בבתי הכנסת שלוש פעמים: בשחרית במנחה ובנעילה, ובימים בהם היו מתפללים תפילת מוסף היו מתכנסים אף בה. בתפילת שחרית ובתפילת מוסף, בימים בהם מתפללים תפילה זו, היו קוראים בתורה במעשה בראשית מתוך ספר תורה כקריאה רגילה בתורה. בתפילת מנחה היו קוראים במעשה בראשית בעל פה ולא מתוך ספר, כל הציבור יחד כדרך שקוראים קריאת שמע. בכל שבוע לא היו מקיימים כינוס למעמד וקריאה בתורה בתפילת מנחה של יום שישי, על מנת שיוכלו להכין את צרכי השבת. בימים בהם היו אומרים הלל, כגון בחנוכה, לא היו מקיימים מעמד בתפילת שחרית אלא מתפללים תפילת שחרית רגילה. בימים בהם היו מקריבים קרבן מוסף לא היו מקיימים מעמד בתפילת מוסף ובתפילת מנחה, אלא בשחרית ובנעילה בלבד. בימים שהיה בהם 'קרבן עצים', שהם ימים מיוחדים בהם היו מביאים עצים לצורך הדלקת המזבח, לא היו מקיימים מעמד בתפילת נעילה.
בימי בית שני לא היו מספיק עצים ל'מערכה', כלומר, לא היו עצים להדלקת האש על המזבח, ומספר משפחות שהיו שם באותו זמן התנדבו להביא עצים למערכה. כיון שעל ידי התנדבותם קוימה האש על המזבח באותו זמן, קבעו הנביאים שהיו שם שיהיה זמן מיוחד לכל אחת מן המשפחות הללו שבה יכבדו אותה בהבאת העצים למערכה אפילו אם יהיה אוצר העצים שבמקדש מלא ולא יהיה צורך בעצים אלו. אותו יום שבו היתה המשפחה מביאה את העצים היה עבור אותה משפחה יום חג, ועצם הבאת העצים למקדש נקרא 'קרבן עצים'. המשנה מפרטת תשעה ימים בהם היה קרבן עצים ואת המשפחות שהיו מביאות קרבן זה: "באחד בניסן - בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה. בחמשה באב - בני פרעוש בן יהודה, בשבעה בו - בני יונדב בן רכב. בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין. בחמשה-עשר בו - בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו (שאינו יודע לאיזה שבט הוא שייך)*, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה. באחד בטבת - שבו בני פרעוש שניה (הקריבו פעם שניה)". הגמרא מבארת מי היו 'בני גונבי עלי' (כלי שבאמצעותו דוחסים תאנים) ו'בני גונבי קציעות' (תאנים מיובשות) ומדוע נקראו כך ומספרת שפעם אחת גזר השלטון בארץ לא להביא לבית המקדש עצים למערכה וביכורים, והושיבו השלטונות שומרים בדרכים לירושלים לאכוף חוק זה. אנשים כשרים שהיו באותו דור לקחו סלי ביכורים וכיסו אותם בתאנים מיובשות. כשהגיעו לשומרים אמרו להם שהם בדרכם להכין מארזים מתאנים אלו וכך העלו ביכורים לירושלים. כשהיה צורך בעצים למערכה היו אותם אנשים לוקחים סולמות ואומרים לשומרים שהם בדרכם לעלות על הסולמות לשובכי היונים שלהם ומסולמות אלו הביאו עצים למערכה.
_________________________________________
* אם כן יוצא שחמישה עשר באב הוא זמן חג כמעט לכל העם, זהו אחד מהטעמים שיום זה הוא יום שמח במיוחד.
|