סוגיא אהובה
בין אחריות לכוונה בנזיקין
הרב נפתלי רוטנברג | ב' שבט 13.1
רב הישוב הר אדר, פילוסוף וראש תחום תרבות וזהות יהודית במכון ואן ליר.
הדיון בשאלת האחריות והתשלום בנזקים שנגרמו על ידי אש והסיבות לכך.
תקציר הסוגיא
אחד מ'אבות הנזיקין' הוא המזיק על ידי אש. כאשר אדם מבעיר אש באופן שהיא עלולה להתפשט ולהזיק, אפילו אם הדליק את האש בשטח שלו, הוא חייב לשלם על רכוש שהאש שרפה. המשנה פותחת את הסוגיה שלנו בכמה דינים הנוגעים לנזקי אש. כאשר אדם שלח בידי אדם אחר אש (חפץ בוער) והאש הזיקה, המשלח פטור לגמרי, והאחר שהאש נשלחה בידו חייב. כאשר השליח שבידו נשלחה האש הוא חרש או שוטה או קטן, הוא אינו בר דעת, הוא אינו אחראי על נזקיו, ואי אפשר לחייבו על נזק שגרם, והמשלח 'פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים'. על מנת לחייב בדיני אדם - להוציא מהאדם ממון על נזק שהוא עשה, אנו זקוקים למעשה שנעשה על ידי האדם באופן ישיר. כאשר המעשה לא נעשה על ידי האדם, אלא רק נגרם על ידו בעקיפין, אין אפשרות לחייב את האדם לשלם ממון על מעשהו זה. אולם מצד שני, האדם באמת גרם (בלי מעשה) לנזק ועל גרימת נזק זו, האדם ייענש בשמים אם לא ישלם. גרימת נזק באופן זה מכונה: 'גרמא'.
במקרה של שליחת אש על ידי קטן, אין מעשה של המשלח הגורם את הנזק, כיון שהקטן עשה את המעשה אולם מצד שני, הקטן אינו אחראי על מעשיו, לכן נחשב הדבר לנזק שנגרם על ידי המשלח (גרמא).
הדין השני במשנה, עוסק באש אשר נגרמה כתוצאה של פעולה של  שני אנשים האחד  הביא חומר בעירה  והאחר הביא חומר מבעיר. האש לא הייתה יכולה להתקיים בלי כל אחד מהם, לכן האחריות מוטלת על האחרון. כאשר האש לא הייתה מתפשטת מעצמה ובא אחר וליבה את האש, המלבה חייב, והשניים הראשונים פטורים. כאשר האש לא יכלה להתפשט מעצמה והרוח ליבתה אותה, כולם פטורים.
לגבי הדין הראשון הגמרא מבארת, שהפטור מדיני אדם, על שליחת אש בידי חרש או שוטה או קטן, הוא דווקא במקרה בו בלי מעשה נוסף מצד הקטן לא הייתה מתפשטת האש, אולם כאשר, גם אם הקטן לא יעשה שום מעשה תפרוץ דליקה  האש ניתנה לידיו במצב שהדבר ודאי יגרום לדליקה –המשלח חייב גם בדיני אדם.
לגבי הדין השני, הגמרא דנה במקרה בו האדם ליבה את האשר יחד עם הרוח. בברייתא נאמר שבמקרה זה, אם היה בכוח הליבוי שלו, בלי הרוח, להבעיר את האש, הוא חייב. אבל אם בלי הליבוי של הרוח לא היה כוח בליבוי שלו להבעיר, הוא פטור. הגמרא מבררת מדוע שונה דין זה מדין 'זורה' בשבת, אדם הזורה (משליך) תבואה בשבת לאויר על מנת להפריד בין הגרעינים לקליפה (מוץ), עובר על איסור זורה. על כך שואלת הגמרא מדוע בשבת כאשר הרוח מסייעת לעשיית המלאכה ובלעדיה לא הייתה המלאכה יכולה להעשות, אנו מחשיבים את המעשה לאיסור, ואחריות מלאה מוטלת על האדם למרות שהרוח סייעה לו. לעומת זאת, בנזיקין אם המעשה של האדם לא היה יכול להזיק ללא הרוח, אנו לא מחייבים אותו על המעשה. ארבע תשובות ניתנו לשאלה זו: שלוש התשובות הראשונות מעמידות את המקרה של ליבוי האש כמעשה שנעשה באופן גרוע, ולכן אין להחשיבו למעשה שהיה חלק מהגורמים לדליקה. לדעת אביי, המלבה ליבה את האש לצד אחד והרוח ליבתה את האש לצד אחר, המלבה לא היה חלק מהליבוי של הרוח. לדעת רבא, המלבה ליבה ברוח בעלת עוצמה חלשה ('רוח מצויה'), והרוח ליבתה ברוח בעלת עוצמה חזקה במיוחד ('רוח שאינה מצויה'). לדעת רב זירא המלבה אפילו לא ליבה ממש, אלא רק נשף מעט לכיוון האש. לפי שיטות אלו, במקרים אחרים, בהם המלבה ליבה כראוי, למרות שלא היה בכוח הליבוי שלו בפני עצמו להזיק, אלא רק בעזרת הרוח, הוא חייב. העיקרון של שבת שווה לעיקרון של נזיקין, גם אם הרוח מסייעת לאדם, האדם אחראי למעשיו לגמרי. רב אשי עונה תשובה נוספת לשאלה. לדעתו אין להשוות בין דיני שבת לדיני נזיקין, בדיני שבת התורה אוסרת לעשות מלאכה, מעשה הגורם לקיום המחשבה, גם אם הוא לא נעשה רק על ידי האדם – נחשב איסור. בנזיקין, כאשר דבר אחר מסייע למעשה האדם, החלק של האדם בעשייה הוא סך הכל 'גרמא', ועל גרמא בנזיקין – פטור.
תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.