סוגיא אהובה
מה שהיה היה, מה שיהיה יהיה?
ד"ר רוני שויקה | ט' שבט 20.1
ד"ר לתלמוד, חוקר ספרות תלמודית ורבנית, מדרש ואגדה וחלק מפרויקט פרידברג לחקר הגניזה הקהירית. כתב את הספר שיר חדש – דרשות על יצירות רוק ישראליות.
הסוגיא הדנה בסדר לבישת בגדי הכהנים על פי סיפור חנוכת המשכן והשאלות הנובעות מכך.
תקציר הסוגיא
הגמרא בפרק הראשון במסכת יומא עוסקת גם ב'שמונת ימי המילואים'. 'ימי המילואים', הם הימים בהם חנכו והתחילו את העבודה במשכן. עד התחלת העבודה במשכן לא היו הכהנים (אהרון הכהן ובניו) ממונים על עבודת הקרבנות. בימי המילואים משך שבעה ימים, היה משה רבינו מידי יום: מקים את המשכן, מקריב בו קרבנות ואז מפרק את המשכן. ביום השמיני משה רבינו הפסיק להקריב קרבנות, והכהנים התחילו לעבוד בעבודת הקרבנות, ויותר לא פירקו את המשכן. באותו יום הלביש משה רבינו את הכהנים בבגדי הכהונה, הבגדים המיוחדים בהם עבדו הכהנים במשכן ובבית המקדש. הסוגיא שלנו עוסקת בסדר לבישת הבגדים ביום השמיני למילואים.
הגמרא פותחת בשאלת בירור, כיצד הלביש משה רבינו את אהרון ובניו הכהנים? הגמרא דוחה את השאלה בטענה שאין זה משנה כיצד הלביש אותם משה, כיון שמדובר במעשה שכבר היה בעבר. לכן משנה הגמרא את השאלה ושואלת, כיצד 'לעתיד לבוא', לאחר תחיית המתים כשהעבודת המקדש תחזור לאהרון ולבניו, ילביש אותם משה רבינו? שוב דוחה הגמרא את השאלה וטוענת שאין זו שאלה רלוונטית, כיוון שכשיבאו אהרון ובניו יחד עם משה רבינו, לעתיד לבוא, אנו נראה כיצד הוא ילביש אותם. בשלב זה הגמרא מבינה את השאלות על צורת הלבישה כשאלות סתמיות המבררות אירוע היסטורי או עתידי, שנעשה או ייעשה באופן כזה או אחר ללא סיבה. את ההבנה הזו הגמרא דוחה ומסבירה את השאלה שוב מחדש באופן אחר: הגמרא בעצם מבררת סתירה בין שני פסוקים והגמרא מציגה את השאלה , כיצד יושמו בפועל הוראות הפסוקים לגבי הלבישה? בחומש שמות התורה מצווה להכין לכהנים בגדי כהונה ולהלביש בהם את אהרון ובניו. שם נאמר, שבתחילה יש להלביש את אהרון: כתונת, מעיל, אפוד, חושן, מצנפת וציץ, ואחר כך נאמר שיש להלביש לבני אהרון כותנות. לאחר מכן נאמר שיש לחגור את אהרון ואת בניו אבנטים. ואחר כך נאמר שיש להלביש לבני אהרון מגבעות. "ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד. ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת. ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אתו. ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת. וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת" (שמות כט,ה-ט).
בחומש ויקרא בתאור מעשי היום השמיני למילואים נאמר שתחילה הלביש משה את אהרון את הכתונת, את האבנט, את המעיל, את האפוד, את החושן, את המצנפת ואת הציץ. ואחר כך נאמר שמשה הלביש את בני אהרון כותנות, אבנטים ומגבעות:. "ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו. וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים. וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש" (ויקרא ח,ז-ט). בציווי (חומש שמות) נאמר שאת האבנטים יש לחגור לאהרון ולבניו יחד, ובמעשה (ויקרא) נאמר שאת האבנטים חוגר משה את אהרון כחלק מסדר שאר מלבושיו ורק אחר כך מתחיל את סדר הלבשת הבנים. אביי מבאר שלגבי כל שאר הבגדים, חוץ מאבנט, מוסכם שמשה  הלביש לאהרון תחילה (את כל הבגדים) ורק אחר כך התחיל להלביש את בניו את  את בגדיהם. לגבי האבנט ישנה מחלוקת. רבי יוחנן ובניו של רבי חייא חולקים האם את האבנט של אהרון חגר משה לאהרון תחילה לפני שהתחיל להלביש את הבנים, או שאת אהרון חגר רק לאחר שהלביש את הבנים את הבגדים.
את הפסוק "וחגרת אותם אבנט", ממנו משמע שלאהרון ובניו חגר בבת אחת, יסביר מי שטוען שלאהרון חגר בפני עצמו קודם שהלביש את הבנים, כפסוק שמלמד אותנו שהאבנט של אהרון (כהן גדול) היה זהה לאבנט של בניו (כהן הדיוט). את הפסוק "וחגרת אותו אבנט", ממנו משמע שאת אהרון חגר בפני עצמו לפני שהלביש את הבנים, יסביר מי שטוען שלאהרון ובניו חגר בבת אחת, כפסוק המלמד שהאבנט של אהרון (כהן גדול) שונה מהאבנטים של בניו (כהן הדיוט). הרי שחוץ מהמחלוקת על סדר לבישת הבגדים חלקו רבי יוחנן ובני רבי חייא גם בשאלה האם האבנט של כהן גדול זהה או שונה מהאבנט של כהן הדיוט.



 

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.