סוגיא אהובה
עין תחת עין –
מן התורה שבכתב לתורה שבעל פה
ד"ר חנה פרידמן | ד' כסלו 18.11
מנהלת בית מדרש 'עתים' לתלמידי אוניברסיטת ת"א, מלמדת תלמוד ומחשבת חז"ל במסגרות שונות.
הדיון בתלמוד כיצד נהפכה ההבנה הפשוטה של הפסוק מעונש פיזי לעונש ממוני להלכה.
תקציר הסוגיא
המשנה בתחילת פרק 'החובל' קובעת שהמסמא את עין חברו חייב לשלם  על הנזק שהוא גרם לו. הגמרא טוענת כי לא ייתכן להסביר 'עין תחת עין' כפשוטו, אלא כדברי המשנה שהעונש הוא תשלום. כראיה לטענה זו מביאה הגמרא סדרה ארוכה של ברייתות הדורשות את הפסוקים ומנסות להוכיח ש'עין תחת עין' = תשלום.
הברייתא הראשונה, לומדת מסמיכות הפסוקים שבין הכאת בהמה, בפסוק: "מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש" (ויקרא כד,יח). להכאת אדם, בפסוק:" ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו" (ויקרא כד,יט). כשם שהעונש על הכאת בהמה הוא - בממון, כך גם העונש על הכאת אדם – בממון. כדי שלא נדחה את הלימוד לגבי הכאת אדם מהכאת בהמה, בטענה שיש ללמוד את דין הכאת אדם מדין רציחת אדם (את הרוצח מענישים גופנית ולא ממונית). מביאה הברייתא ראיה נוספת לדין עונש ממון בהכאת אדם, מהפסוק: "לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" (במדבר לה,לב). מפסוק זה מדייקת הברייתא שדווקא את עונש הרוצח אי אפשר לפדות בממון, אבל את עונש המכה, החובל, אפשר וצריך – לפדות בממון.
הברייתא השנייה מביאה דברי רבי דוסתאי בן יהודה. לדבריו, אי אפשר לומר ש 'עין תחת עין – ממש', כיוון שכאשר אדם בעל עין קטנה עקר עין לאדם בעל עין גדולה, אי אפשר לקיים את הדין של 'עין תחת עין'. במקרה כזה קיום הדין בעין ממש, לא יביא לתוצאה של מידה כנגד מידה. לכן, חייבים לומר ש'עין תחת עין –ממון'. הגמרא דוחה את דברי רבי דוסתאי, וטוענת שעקירת עין, היא עקירת כוח הראיה, וכל עין שלא נעקור יתקיים הדין של עין תחת עין.
הברייתא השלישית מביאה את דברי רבי שמעון בר יוחאי. לדבריו: כאשר סומא, עיור, עוקר לחברו עין, אי אפשר לקיים בו את הדין של 'עין תחת עין – ממש'. אם כן הכרחי לומר ש 'עין תחת עין – ממון'. הגמרא דוחה את דברי רבי שמעון בר יוחאי וטוענת שאין לשנות את הדין בגלל שהוא אינו יכול להתקיים אצל חלק מהאנשים.
הברייתא הרביעית, ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל. שם דרשו את הפסוק שנאמר לגבי המכה "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו" (ויקרא כד,כ). לדבריהם, המילה 'ינתן' המתארת את האופן בו מענשים את המכה, היא מילה המתארת חיוב של ממון (נותנים עליו חוב).
הברייתא החמישית הובאה מבית מדרשו של רבי חייא. שם דרשו את הפסוק שנאמר לגבי החובל ביד חברו שעונשו הוא "יד ביד" (יד תמורת יד). לדבריהם, ניסוח זה מתאר נתינת ממון, שהוא דבר 'הניתן מיד ליד'.
אביי מנסה לדייק מברייתא של רבי חזקיה, שאין לעקור את עין המכה, כיוון שעל ידי כך יש סיכוי שהנענש ימות. התורה הגדירה את העונש 'עין תחת עין' ולא 'נפש תחת עין'. הגמרא דוחה את דבריו, וטוענת שאם על פי אומדן רפואי הנענש יכול לעמוד בעונש בלי למות, אנו לא חוששים להעניש אותו.
בהמשך מביאה הגמרא את דברי רבה ורבא, הטוענים שכיוון שהתורה חייבה לשלם גם על צער וגם על ריפוי, אי אפשר לומר שהעונש הוא 'עין תחת עין – ממש'. הרי אם העונש הוא 'ממש', המכה עובר את אותו צער וזקוק לאותו ריפוי, כמו המוכה. אם כך, מה התורה חייבה? הגמרא דוחה את דבריהם וטוענת שלא כל האנשים סובלים מהצער באותה רמה, ולא כל האנשים צריכים ריפוי באותו רמה, והתורה מחייבת רק את תשלום ההפרש בין הצער והריפוי של המוכה לצער והריפוי של המכה.
רב אשי לומד בגזירה שווה, את המילה 'תחת' שנאמרה בפסוק "עין תחת עין", מהמילה 'תחת' שנאמרה לגבי עונש הקנס של האונס נערה בתולה "תחת אשר עינה" (דברים כב,כט). כשם שהקנס של האונס הוא ממוני, כך עונש החובל בעין הוא ממוני.
בסיום, מביאה הגמרא ברייתא עם מסקנה שונה. "תניא רבי אליעזר אומר: עין תחת עין ממש". אמנם, הגמרא לא מקבלת את דברי רבי אליעזר כפשוטן. לטענת הגמרא לא ייתכן שרבי אליעזר, לא מקבל את כל הדרשות שנאמרו עד כה. לכן, מסבירה הגמרא שדברי רבי אליעזר מגדרים כיצד יש לחשב את תשלום הממון. רבי אליעזר לא חולק על הקביעה ש 'עין תחת עין – ממון'. הוא רק, מחדש שהתשלום יעשה לפי אומדן שווי העין של המכה ולא של המוכה. כלומר, יש לשלם את ממון עינו של המכה תחת העין שהוא הכה.         

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.