סוגיא אהובה
"בערב פסח תלאוהו ל..."
הרב מני אבן-ישראל | י"ח כסלו 2.12
מנכ"ל ארגון 'שפע', שימש כשליח חב"ד בז'נבה וריצ'מונד, כיהן כרב קמפוס באוניברסיטאות בארה"ב.
הסוגיא שהושמטה ע"י הצנזור הנוצרי על סיפור מותו של ישו הנוצרי.
תקציר הסוגיא
הפרק שלנו עוסק בסדרי ביצוע גזר דין מוות אשר ניתן בבית דין לעבריינים שעברו על מצוות התורה החמורות. המשנה מתארת את הנסיונות לבטל את גזר הדין על ידי מציאת זכות שתפטור את העבריין מהעונש. סדרי הדין מחייבים את המוצאים להורג לחזור לדיון נוסף בבית הדין במקרה שמישהו ימצא נקודת זכות, שתפטור את הנאשם. שלב נוסף בסדר ביצוע גזר הדין כולל יציאת כרוז המכריז את פרטי גזר הדין: שם האדם והעבירה שבעטיה הוא מוצא להורג. הכרוז אף מכריז את שמות העדים, את זמן ביצוע העבירה ואת מקום ביצוע העבירה. הכרזה זו נועדה לעורר את האנשים לעמוד על אמיתות הפרטים: באם הדין מבוסס על עדות שקר, אחד מן השומעים יזהה את השקר (באם שהוא היה עם העדים במקום אחר באותו הזמן, או ש היה עם הנאשם במקום אחר באותו זמן ). כפי שמסיים הכרוז בעצמו: "כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו".
הגמרא מדייקת מהמשנה, שרק סמוך לביצוע גזר הדין, בדרך למקום ההוצאה להורג, מכריז 'הכרוז' את הכרזתו. הגמרא מקשה על דיוק זה מהברייתא המובאת בגמרא,  המתארת את סיפור ההוצאה להורג של ישו, והיא מספרת כך: בערב פסח תלו את ישו (אחרי שהרגו אותו בסקילה. על פי הדין שכל הנידונים לסקילה נתלים אחרי ביצוע גזר הדין). ארבעים יום לפני הריגתו, יצא הכרוז והכריז, ישו יוצא להיסקל על שכישף, הסית והדיח את ישראל. יוצא אפוא שארבעים יום קודם ההוצאה להורג מוצאים כרוז, ולא רק באותו יום. משיבה הגמרא, דינו של ישו הינו שונה מהדין הרגיל: על אדם רגיל מכריזים רק בשעה שהוא מוצא להורג, אולם, על גזר דינו של ישו הכריזו ארבעים יום קודם, מפני שהוא היה מקורב למלכות. הקירבה של ישו למלכות גרמה לחכמים זהירות יתירה בהוצאתו להורג. חכמים פחדו להיתפס בהאשמה של הוצאת ישו להורג שלא על פי סדרי הדין. לכן לפנים משורת הדין, הם הוציאו כרוז משך ארבעים ימים, ובכך הוכיחו שאין ולו אדם אחד אשר יכול למצוא לו זכות . הגמרא מוסיפה ואומרת, שעצם הוצאת הכרוז אצל ישו הייתה לפנים משורת הדין, היות  וישו הואשם   בהסתה ('מסית') ועל פי דין התורה מסית אינו זכאי לנסיונות למציאת זכות,  גם אם  את דינו לחובה, לפי הדין המיוחד של "לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט). יוצא אפוא כי ישו  זכה לפריוולגיה כפולה, האחת, עצם  הכרזת הכרוז במקרה של מסית והאחרת, הכרזת הכרוז משך ארבעים יום ולא רק באותו יום.
בהמשך, מביאה הגמרא ברייתא המספרת על הריגתם של תלמידי ישו. לדברי הברייתא לישו היו חמישה תלמידים: מתאי, נקאי, נצר, בוני ותודה. כל החמישה נידונו למוות, אולם הגמרא לא מציינת את סיבת ההוצאה להורג. כל אחד מהחמישה, ניסה להקניט את החכמים על כך שדנו אותו למיתה. מתאי טען שאין לחכמים סמכות להרוג אותו שהרי נאמר "מתי אבוא ואראה פני אלהים" (תהילים מב,ג). ועל כך ענו לו חכמים, בהקנטה הדומה לטענה שלו, שעליהם להרוג אותו שנאמר "מתי ימות ואבד שמו" (תהלים מא,ו). כשבאו להרוג את נקאי אמר להם, הרי כתוב " ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז), אולם חכמים ענו לו, עלינו להורגך שנאמר "במסתרים יהרג נקי" (תהילים י,ח). כשבאו להרוג את נצר, אמר להם "ונצר משרשיו יפרה" (ישעיה יא,א), ענו לו חכמים הרי נאמר "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב" (ישעיה יד,יט). כשבאו להרוג את בוני אמר להם, הרי כתוב "בני בכורי ישראל" (שמות ד,כב), ועל כך נענה הרי נאמר "הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמות ד,כג). כשבאו להרוג את תודה, אמר להם הרי נאמר "מזמור לתודה" (תהילים ק,א),ענו לו הרי נאמר "זובח (שוחט) תודה יכבדנני" (תהילים נ,כג).

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.