סוגיא אהובה
שלטון החוק, הזכויות והאדם
ד"ר אביעד הכהן | י"ט טבת 22.12
עו"ד, פעיל ציבורי, כותב ועורך, דיקן למשפטים ומרכז לימודי משפט עברי ב"מכללת שערי משפט"
הסוגיא הדנה במעמדו של המלך, ממה נובע כבודו, והאם המלכות היא ציווי או ברירת מחדל.
תקציר הסוגיא
במשנה (סנהדרין יח,א) נאמר שהמלך אינו שייך בשום צורה למערכת המשפטית: הוא לא יכול לשמש כדיין וכן אין לדון אותו בבית הדין, אינו מעיד בבית הדין וכן לא מעידים על מעשיו או רכושו בבית הדין. בגמרא מבואר שמעיקר הדין המלך נחשב ככל אדם מישראל אפשר לדון אותו והוא יכול לדון אחרים. מלכי בית דוד, מלכי יהודה, אכן שימשו דיינים והיו דנים אותם. המשנה האוסרת על המלך לשמש דיין ואוסרת לדון אותו עוסקת במלך ממלכי ישראל. את מלכי ישראל אין לדון על פי תקנת חכמים. חכמים תקנו את התקנה הזו לאחר שהתברר שמלכי ישראל עלולים להיות מסוכנים במקרה שידונו אותם שלא כרצונם. המקרה ששכנע את החכמים לתקן את התקנה הזו היה כאשר אחד מעבדיו של ינאי המלך רצח. כאשר דנו את העבד הוזמן גם ינאי המלך להיות נוכח בדיון. כאשר ינאי המלך הגיע אמר לו שמעון בן שטח (גיסו של ינאי שהיה אחד מהדיינים) "ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד (וחולק לנו כבוד) אלא לפני מי שאמר והיה העולם (הקב"ה), שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשופטים" (שמות כא,כט). אמר לו ינאי המלך, אם כל הדיינים שבבית הדין יורו לי לעמוד, אני יעמוד. פנה שמעון בן שטח לדיינים שמימינו, כבשו הדיינים את פניהם בקרקע ושתקו (מפחד המלך). פנה שמעון בן שטח לדיינים שמשמאלו, כבשו גם הם את פניהם בקרקע ושתקו. אמר להם שמעון בן שטח לדיינים "בעלי מחשבות אתם (אתם שותקים ולא אומרים את דעתכם) יבוא בעל מחשבות (הקב"ה) ויפרע מכם". מיד בא המלאך גבריאל וחבט את הדיינים הללו בקרקע ומתו הדיינים. אז קבעו חכמים את הכלל: 'אין דנים את המלך'. כיוון שאין דנים את המלך, הוא גם לא יכול לשמש כדיין. הכלל בזה הוא "קשט עצמך (תדון את עצמך) ואחר כך קשט אחרים (תדון אחרים)"
.אדם שמת ללא צאצאים אשתו אסורה להינשא עד שאח בעלה ייבם אותה (ישא אותה) או שהיא תחלוץ את נעלו בבית הדין. במשנה נאמר שכאשר אחיו של המלך מת ללא צאצאים, המלך אינו מייבם ואינו חולץ לאשת אחיו כשאר אדם המצווה לעשות כך לאשת אחיו. אין זה מכבודו של המלך שהוא ייבם או יחלוץ. לפי רבי יהודה המלך אינו חייב ליבם או לחלוץ (כשאר אדם) אבל הוא רשאי אם הוא רוצה לשחרר את אשת אחיו מעגינותה לחלוץ או לייבם. הכלל שלנו בענייני כבודו של המלך הוא שאין למלך אפשרות למחול על כבודו. כבוד המלך אינו לצורך המלך אלא לצורך ביסוס מעמדו כמלך. כאשר נוהגים כבוד במלך, אימתו מוטלת על הציבור, והוא יכול להוציא לפעל את משילות ממלכתו. גם רבי יהודה מסכים עם עיקרון זה, אבל לדעתו כאשר המעשה המוריד מכבוד המלך הוא מצווה אין חשש שהמלך ומעמדו יתבזו בעיקבות כך.
יש לשמור על כבוד המלך גם לאחר מותו, כאשר המלך מת ללא צאצאים, אין לחלוץ או לייבם את אשתו, מפני כבוד המלך (שמת כבר). כמו כן אסור לשאת את אלמנתו של המלך. לדעת רבי יהודה מותר למלך אחר לשאת את אלמנותיו של המלך שמת.
מכבודו של המלך שהוא לא ישתתף בהלוויות של מתים (אין זה מכבודו לחלוק כבוד לאחרים). גם בהלוויות של בני משפחתו הוא אינו רשאי להשתתף, ובזמן הלוויה הוא אינו יוצא מפתח ארמון המלוכה שלו. כשהמלך אוכל סעודת הבראה (הסעודה הראשונה שהאבל אוכל בימי אבילתו לאחר ההלוויה) כל הנוכחים יושבים על הרצפה, להראות שהם משתתפים באבלו של המלך, והמלך יושב על דרגש. הוא אינו רשאי לשבת על הרצפה מפני כבודו.
המלך כמנהיג הממלכה רשאי להחליט על יציאה למלחמה. לא רק למלחמת מצווה, מלחמת הגנה או מלחמה לכיבוש ארץ ישראל, אלא גם למלחמת רשות, מלחמה לצרכי אסטרטגיה או רווחה כלכלית. ההחלטה על יציאה למלחמה צריכה לקבל גם את אישור הסנהדרין. הוא רשאי להפקיע שטחים ולפרוץ לשטחים פרטיים לצרכיו ללא גבול. אין למחות ולערער על זה. 
תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.