סוגיא אהובה
פוליטיקה, משפט ומשיחיות
הרב דב הלברטל | ז' כסליו 10.11
מרצה למשפט עברי, בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל
הסיפורים המפורסמים על קמצא ובר קמצא ורבי יוחנן בן זכאי
תקציר הסוגיא

אדם אחד היה לו ידיד אהוב שנקרא קמצא, ואויב שנוא שנקרא בר קמצא. פעם אחת ערך אותו אדם סעודה גדולה ושלח את שמשו להזמין את קמצא אהובו. השמש הזמין בטעות את בר קמצא, השנוא. ביום הסעודה הגיע בר קמצא לסעודה, והתיישב במקום שמצא. בעל הסעודה עבר בין האורחים שלו ולפתע מגלה את בר קמצא שונאו יושב בין האורחים ואוכל. שאל אותו בעל הסעודה: 'מה עושה השונא שלי כאן בתוך הסעודה שלי, קום צא מכאן'. בר קמצא התבייש בגירוש שנכפה עליו והציע לבעל הסעודה: 'אני אשלם לך על כל מה שאוכל, רק אל תגרש אותי'. בעל הסעודה לא הקשיב לבקשה והמשיך לדרוש 'צא'. בר קמצא ניסה שנית והציע 'אם לא תוציא אותי, אני אשלם לך את מחיר חצי הסעודה'. בעל הסעודה לא הקשיב. בר קמצא ניסה נסיון אחרון 'אני אשלם לך את מחיר כל הסעודה'. בעל הסעודה המשיך לסרב ובר קמצא סירב לצאת. בשלב זה תפס בעל הסעודה את בר קמצא והוציא אותו החוצה בכח. בר קמצא שנפגע מאוד החליט לנקום בבעל הסעודה ובכל האנשים, בניהם חכמי ישראל שנכחו בהשפלתו ולא מחו. הלך בר קמצא לקיסר (הרומי) ואמר לו 'היהודים מרדו בך'. שאל אותו הקיסר 'מנין לך'. אמר לו בר קמצא 'שלח להם קרבן שיוקרב לכבוד המלכות, ונראה האם יקריבו אותו'. שלח הקיסר עגל מובחר עם בר קמצא כדי יקריבו אותו בבית המקדש. בדרך הטיל בר קמצא מום בקרבן במקום שעל פי דיני התורה נחשב למום ועל פי דעת האומות אינו מום[1]. במצב זה לא יוכלו להקריב את העגל ומצד שני לא יוכלו להסביר לקיסר מדוע לא מקריבים אותו. כשהגיע בר קמצא למקדש, חשבו החכמים להקריב את העגל מפני 'שלום מלכות', לא להגיע לסיכסוכים עם המלכות. אמר להם רבי זכריה בן אבקולס 'יאמרו (האנשים מעתה) שמותר להקריב קרבן בעל מום', אסור להקריב את העגל גם במחיר סיכסוך עם המלכות. חשבו החכמים להרוג את בר קמצא שלא ילישין. אמר להם רבי זכריה בן אבקולס 'יאמרו שמי שמטיל מום בקרבנות חייב מיתה', אסור להרוג אותו. כיוון שכך, לא עשו דבר, ומעשיו של בר קמצא הובילו למלחמה ולחורבן בית המקדש.

הקיסר הרומי התחיל לערוך מצור על ירושלים. המצור נמשך שלוש שנים. בירושלים היו באותו זמן שלושה עשירים (נקדימון בן גוריון, בן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת) שהיו ברשותם מאגרי מזון (חיטים ושעורים, יין, שמן ומלח) ועצים שהיו יכולים לספק את צרכי העיר משך עשרים ואחד שנים. באותו זמן היו בירושלים, קבוצת בריונים בהנהגת 'אבא סיקרא' (אחיינו של רבן יוחנן בן זכאי, נשיא הסנהדרין, הדמות הרבנית החשובה של ירושלים). אותם בריונים ביקשו לערוך מלחמה כנגד המצור הרומאי. אולם הנהגת החכמים לא הסכימה להיכנס למלחמה במצב זה. כדי לאלץ את החכמים להילחם, שרפו הסיקריקים (אנשי אבא סיקרא), את מחסני המזון והעצים של ירושלים. מצב זה הכניס את בני ירושלים לרעב נורא. בסוגיה מופעים תיאורים של בני ירושלים העשירים ביותר שיש להם כסף וזהב רב והם מתים מרעב. רבן יוחנן בן זכאי קורא לאבא סיקרא, אחיינו, ומבקש ממנו להפסיק להוביל את העיר למצב של אובדן. אבא סיקרא מסכים עם רבן יוחנן, אך אומר לרבן יוחנן שהבריונים שולטים גם בו, ואם ינסה לעצור אותם הם יהרגו אותו. יחד הם מחליטים להפיץ שמועה שרבן יוחנן מת. וכשהוא מונח בארון מובל רבן יוחנן על ידי תלמידיו אל מחוץ לעיר. שם הוא פוגש את הקיסר. רבן יוחנן נכנע לרומאים, תמורת הצלת הסנהדרין, הצלת משפחת הנשיאות של רבן גמליאל, והשגת תרופה לרבי צדוק.


[1]יש דעה בגמרא שהמום הוטל בשפתי העגל ויש דעה שהמום הוטל בעפעפי עיניו של העגל.


תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.