הפרקים הראשונים במסכת ברכות עוסקים בקריאת שמע. המשנה הראשונה פותחת בהגדרת זמן קריאת שמע של ערבית. "מאימתי קוראים את שמע בערבית". המשנה מגדירה את התחלת זמן קריאת שמע בזמן שבו "הכהנים נכנסים לאכול בתרומתם". כהנים שהיו טמאים וטבלו, אינם יכולים לאכול תרומה עד סוף היום בו טבלו. שעת התחלת זמן קריאת שמע היא השעה שבה הכהנים רשאים לאכול תרומה. הגמרא מבארת ששעה זו היא שעת 'צאת הכוכבים'. המשנה שאמרה 'מעשה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם' באה ללמד אותנו שהכהנים רשאים לאכול תרומה משעת צאת הכוכבים.
לגבי שעת הסיום של זמן קריאת שמע מובאות במשנה שלושה דעות: דעת רבי אליעזר, אפשר לקרוא קריאת שמע עד סוף השליש הראשון של הלילה ("סוף האשמורה הראשונה"). דעת חכמים, אפשר לקרוא קריאת שמע בחצי הראשון של הלילה ("עד חצות"). דעת רבן גמליאל, אפשר לקרוא קריאת שמע כל הלילה.
בהמשך המשנה מובא הסבר של רבן גמליאל לבניו לגבי דעת חכמים. בני רבן גמליאל שבו מחתונה ("בית המשתה") לאחר חצות הלילה לפני שקראו קריאת שמע. הם רצו לדעת האם הם יכולים עדיין לקרוא קריאת שמע או שכיוון שלפי חכמים עבר הזמן, הם אינם יכולים (למרות שאביהם חלק הם סברו שעליהם ללכת אחר דעת הרוב ולנהוג כחכמים). אמר להם אביהם שלא רק לפי שיטתו הם יכולים עדיין לקרוא קריאת שמע, אלא גם לפי חכמים עדיין אפשר לקרוא. לדברי רבן גמליאל חכמים מסכימים לדעתו שזמן קריאת שמע הוא כל הלילה, אלא שהם גזרו להקדים את זמן הקריאה לחצי הראשון של הלילה למנוע מצב בו האדם יירדם וישכח לקרוא. בדומה לכך תקנו חכמים שלא לאכול מהקרבנות שיש לסיים את אכילתם במשך הלילה אחר חצות, כדי למנוע מצב בו האדם יאכלם אחרי סוף הלילה.
הגמרא מתחילה בשתי שאלות העוסקות בפתיחה של המשנה. אחת, המשנה הזו היא המשנה הראשונה בש"ס, וכבר בפתיחתה היא מסתמכת על ידע מוקדם שלנו. נקודת ההנחה של המשנה היא שיש לקרוא קריאת שמע, והיא פותחת בשאלה היא 'מתי'. מי אמר בכלל שצריך לקרוא קריאת שמע. השאלה השניה, המשנה פותחת בדיני קריאת שמע של ערבית, מדוע היא אינה פותחת בדיני קריאת שמע של הבוקר. בתשובה לשאלות אלו טוענת הגמרא שהמשנה מסתמכת על הידע שלנו מהפסוקים, מהתורה שבכתב. בתורה נאמר "בשכבך ובקומך" (דברים ו,ז). המשנה עוסקת בפסוק זה לפי הסדר שלו: 'בשכבך' – קריאת שמע של ערבית, 'ובקומך' – קריאת שמע של שחרית. לגבי ההקדמה של ערבית לשחרית כותבת הגמרא שייתכן גם לומר שהתנא ששנה את המשנה הסתמך על הסדר של בריאת העולם. בבריאת העולם הלילה קדם ליום: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א,ה).