סוגיא אהובה
"מה עדיף – דין או פשרה?"
הרבנית מלכה בינה | א' כסליו 23.11
מייסדת ומנהלת מוסדות מת"ן ומחלוצות מהפכת לימוד התורה בקרב נשים. 
הדיון בשאלה מתי עושים פשרה בדין, והאם זה אידיאל או ברירת מחדל.
תקציר הסוגיא
 
הסוגיא שלנו עוסקת בשאלה האם אפשרי ורצוי לעשות פשרה בין בעלי דין שבאים לדון בדיני ממונות בבית הדין. הגמרא מביאה ברייתא (מהתוספתא) ובה ארבעה דעות בעניין זה. דעה ראשונה (תנא קמא): מותר לעשות פשרה בין בעלי הדין כל עוד לא הייתה הכרעה בדין. לאחר שהוכרע הדין לצד אחד, אסור לעשות פשרה ויש לקיים את הדין כפי שנפסק. הדעה השניה, דעת רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אסור לעשות פשרה, הדיין חייב להגיע להכרעה בדין. הדעה השלישית, דעת רבי יהושע בן קרחה: מצווה לעשות פשרה. הדעה הרביעית דעת רבי שמעון בן מנסיא: מותר לעשות פשרה רק אם הדיין אינו יודע לאן נוטה הדין. אבל אם הדיין רואה כיצד הוא נוטה לפסוק, אפילו שהוא עוד לא הגיע להכרעה, אסור לעשות פשרה.
רבי אליעזר שסובר שאסור לבצע פשרה, מסביר שהפשרה גורמת עיוות של האמת. כאשר שני אנשים חלוקים בשאלה ממונית, הם רבים על כסף מסויים, הכסף שייך לאחד מהם. הדין מברר למי מהם שייך הכסף. במידה ולא נגיע להכרעה של הדין, אלא נעשה פשרה, בהכרח חלק מהכסף יגיע לזה שלא מגיע לו. לדוגמא כשאדם אחד תובע את השני שהוא חייב לו מאה שקלים. אם הוא באמת חייב לו על הנתבע לשלם מאה שקלים והתובע צריך לקבל מאה שקלים. במקרה של פשרה ישלם הנתבע רק חמישים שקלים, הרי שהנתבע הרויח חמישים שקלים שלא מגיעים לו והתובע הפסיד חמישים שקלים שהיה עליו לקבל. אם הנתבע באמת אינו חייב, הוא אינו צריך לשלם כלל לתובע. בפשרה יהיה עליו לשלם חמשים שקלים שאינם מגיעים לתובע. הנתבע הפסיד והתובע הרויח שלא כדין. לדעתו יש ללכת עם דרך הדין והמשפט עד הסוף באופן שבו 'יקוב הדין את ההר'. לדבריו בציווי: "לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא" (דברים א,יז), התורה משבחת את דרך המשפט ורואה בה חובה כלפי שמים.רבי יהושע בן קרחה הסובר שמצוה לעשות פשרה, מסביר שהפשרה משיגה פסק דין שישמר את השלום בין המתדיינים. בדרך של דין, באמת יש הכרעה ברורה מה לעשות בכסף עליו נסוב הדין, אבל הצד המפסיד משוכנע שנעשה לו עוול, הוא אינו מרוצה מפסק הדין. בדרך של פשרה, ההכרעה מה לעשות בכסף, מוסכמת ומקובלת על שני הצדדים. הפסוק אומר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז). הפסוק מצוה לעשות משפט שיש בו שלום. בדרך של הכרעת דין אין שלום, ומכאן שהפסוק מעודד את עשיית הפשרה שהיא שילוב של משפט ושלום.
רב מכריע להלכה כדברי רבי יהשוע בן קרחה שמצוה לעשות פשרה. מצד שני רב הונא תלמידו לא היה מציע לכל הבאים לפניו לדין לעשות פשרה אלא רק היה שואל אותם האם הם מעונינים בפשרה או בדין. לכן מכריעה הגמרה שגם לדעת רבי יהשוע בן קרחה אין מצווה דווקא לחתור לעשיית פשרה אלא יש מצווה להציע ולאפשר לבעלי הדין לעשות זאת, והם יעשו כרצונם. לדעת תנא קמא ורבי שמעון בן מנסיא אין מצוה להציע את האפשרות הזו לבעלי הדין אבל מותר להציע להם אפשרות זו. ולדעת רבי אליעזר, אסור בכלל להציע או לעשות פשרה.



תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.