סוגיא אהובה
הארי פוטר נגד אלהים
ד"ר שוקי פרידמן | כ' טבת 11.1
ממובילי נאמי תורה ועבודה, מרצה בבית הספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס ובאונ' בר-אילן
הסוגיא הדנה בכשפים, ההבדלים בין הקוסמים השונים ומקור כוחם.
תקציר הסוגיא
אחד מהאיסורים שחייבים עליהם מיתה הוא איסור כישוף, עונשו מוזכר בפסוק: "מכשפה לא תחיה" (שמות כב,יז). המשנה בסוגיא עוסקת באיסור זה. המכשף עושה פעולות שאינם אפשריות בדרך הטבע. המשנה מחלקת בין שני סוגי מעשי כישוף: כישוף אמיתי- מכשף שעושה מעשה ממש  חייב מיתה. אחיזת עינים- מכשף שמראה כאילו הוא עושה מעשה כישוף פטור ממיתה. הגמרא קובעת שאיסור כישוף ועונש המיתה שבו, שווה בגברים ובנשים. התורה כתבה את העונש מעשה זה בלשון נקבה ('מכשפה') כיוון שרוב העיסוק בכשפים הוא נשי. בהמשך דנה הגמרא במיתתו של המכשף. לדעת רבי יוסי הגלילי מיתתו בסיף (חרב). לדעת רבי עקיבא, בן עזאי ורבי יהודה מיתתו בסקילה.
לגבי כוחם של המכשפים מסופר בגמרא שהייתה מכשפה אחת שרצתה לפגוע ברבי חנינא על ידי כישוף של העפר עליו הוא דרך. רבי חנינא אמר שלא אכפת לו שהיא תצליח לקחת את העפר כיוון שהוא בטוח בה' ש"אין עוד מלבדו", ולכן המכשפה לא תוכל לפעול נגד רצון ה'. הגמרא מסכמת ואומרת שרק על רבי חנינא שזכויותיו מרובות לא יכלו הכשפים לשלוט, אבל על אנשים פשוטים הכשפים משפעים. לפי רבי יוחנן השם 'כשפים' מרמז שאלו כוחות שנראים כמחלישים (מכחישין) את צבא השמים (פמליא של מעלה).
לגבי סוגי הכשפים השונים הגמרא מגדירה שיישנם שני סוגי כשפים אסורים שחייבים עליהם מיתה: מעשה כשפים ומעשה שדים. מעשה אסור שלא חייבים עליו מיתה: אחיזת עינים. ומעשה מותר: מופתים הנעשים על ידי שימוש בספר יצירה. כשפים הנעשים על ידי שימוש בכלי מסוים הם מעשי שדים, וכשפים הנעשים בכל כלי ולא דווקא בכלי מסוים הם מעשי כשפים.
חרטומי (החכמים המכשפים) מצרים הצליחו בהתחלה לעשות בכשפים ועל ידי שדים כמעשי הניסים שעשה ה'. את הכינים של מכת כינים הם לא הצילחו לברוא ,והם נאלנו להודות שהכינים הם "אצבע אלהים". רבי אליעזר לומד מכאן שהשדים אינם יכולים לברוא בריות קטנות ביותר, אלא רק בריות גדולות מגרגר של שעורה. לדעת רב פפא אפילו בעלי חיים גדולים ביותר המכשפים והשדים אינם יכולים לברוא, אלא בעלי חיים גדולים הם יכולים לכנס ולהביא למקום אחד, ובעלי חיים קטנים הם אינם יכולים לכנס.
 

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.