סוגיא אהובה
שלשה שאכלו כאחת - על היחיד והיחד
הרב אהרון ליבוביץ | כ"ז טבת 18.1
ראש ישיבת סולם יעקב, רב קהילה, פעיל בסיעת ירושלמים ומקים 'השגחה פרטית' - כשרות קהילתית.

הסוגיא הדנה בחובת הזימון בשלושה, שלפני ברכת המזון.
תקציר הסוגיא

נאמר במשנה ששלושה אנשים שאכלו יחד חייבים לזמן, חייבים להשתתף יחד בברכת המזון. המשנה עוסקת בכמה סוגי אכילה ומפרטת לגבי חיובם בזימון.

כאשר אחד מהאוכלים אכל 'דמאי', מאכל שלא ברור אם עישרו אותו, מזמנים איתו. ההנחה של חכמים היא, שמרוב המאכלים הנמכרים הפרישו תרומות ומעשרות. בכל זאת חכמים תיקנו שאין לאכול מאכל דמאי לפני שיעשרו אותו מספק. לגבי עניים הסתמכו חכמים על ההנחה שרוב המאכלים מעושרים, ופטרו אותם מלעשר דמאי. האוכל דמאי אינו אוכל דבר האסור לחלוטין, שהרי אילו הוא היה עני היה מותר לו לגמרי לאכול את המאכל הזה. לכן אכילתו נחשבת אכילה חשובה ומזמנים איתו על ההאכילה. לעומתו האוכל 'טבל', מאכל שבודאי לא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות, אין מזמנים איתו. אכילת הטבל היא אכילת איסור מוחלט. אכילה כזו אינה אכילה חשובה ולכן אי אפשר לצרף אותה לזימון.

לאחר שהפרישו עשירית מהאוכל ללוי, עליו להפריש עשירת ממה שניתן לו לכהן. נתינה זו נקראת "תרומת מעשר". לפני הפרשת תרומת המעשר, אסור לאכול מהמעשר. לאחר אכילת תרומת המעשר נחשב המעשר כאוכל רגיל ומותר לכולם (לא רק ללויים) לאכול ממנו. לכן אם אחד מהאוכלים אכל מעשר שהפרישו ממנו תרומת מעשר, מזמנים איתו. ואם אחד אכל מעשר שלא הפרישו ממנו תרומת מעשר, אין מזמנים איתו.

את מאכלי המעשר שני יש לאכול בירושלים בטהרה. כאשר קשה להביא את המאכלים לירושלים, ניתן לפדות אותם בכסף. להמיר את קדושתם בכסף, הכסף יובא לירושלים ויקנו בו מאכלים שיאכלו שם, לאחר הפדיון נחשב האוכל שנפדה אוכל רגיל. לכן כאשר אחד מהאוכלים אוכל מעשר ראשון שנפדה, מזמנים איתו. וכאשר אחד אוכל מחוץ לירושלים מעשר שני שלא נפדה, אין מזמנים איתו.

אי אפשר לזמן עם גוי. כאשר שני יהודים אכלו עם גוי הם לא מזמנים.

מלצר האוכל עם הסועדים, במקרה שאכל כמות משמעותית מהסעודה (אוכל בשיעור נפח של זית) יחד עם הסועדים, מזמנים איתו. ובמקרה שאכל עם הסועדים רק מעט (פחות מכזית), אין מזמנים איתו.

אין מזמנים עם נשים, עבדים כנעניים (חיובם במצוות שוה לנשים) ועם קטנים (לפני בר מצוה).

השיעור הקטן ביותר של אכילה הראויה להצטרף לזימון: לדעת חכמים – כזית. לדעת רבי יהודה – כביצה.

שתי דעות נאמרו בגמרא לגבי מקור דין הזימון, דעה אחת לומדת את דין הזימון מהפסוק: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו".המברך פונה לרבים (לפחות שניים) וקורא להם לברך את ה' איתו. הדעה השניה לומדת מהפסוק: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו" (דברים לב,ג). המברך פונה לרבים ומבקש מהם להצטרף לברכתו כאשר הוא יברך.

המשנה קובעת ששלושה שאכלו יחד חייבים לזמן. שניים שאכלו אינם חייבים לזמן, נחלקו האמוראים רב ורבי יוחנן, האם הם רשאים לזמן כאשר הם רוצים. גם הסובר ששניים יכולים לזמן כאשר הם רוצים מסכים שהזימון בשלושה חשוב יותר כיוון שהוא בגדר חובה ולא רק בגדר רשות. לכן מוסכם ששלושה שאכלו יחד אסור לאחד מהם לפרוש מהאחרים, למרות שישארו שניים והם יוכלו לזמן בזימון רשות. כמו כן מוסכם שאם מלצר מגיש אוכל לשניים, הוא רשאי לאכול איתם גם ללא רשות מפורשת. אנו מעריכים שהאוכלים מעוניינים לברך בזימון חשוב, ולכן הם מסכימים שהמלצר יאכל מהאוכל.

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.