תלמוד

הכתובה היא שטר התחייבות של הבעל כלפי אשתו בנוגע למחויבות שלו כלפיה במהלך חייהם המשותפים, ובדברים שינתנו לה במקרה שהיא תתאלמן או תגורש. המשניות בפרק רביעי עוסקות בפרטי התנאים שתקנו חכמים כחלק מתקנת הכתובה. תנאים אלו הם תנאי בית דין וגם כשלא נכתבו במפורש בכתובה מחייבים את הבעל.

הדין הראשון בו עוסקת משנתנו הוא: תנאי 'בנין דכרין' – תנאי הבנים הזכרים. תנאי זה מבטיח שבמקרה והאישה תמות לפני הבעל ילדיה ירשו את כסף הכתובה של אמם ולא יתחלקו בו עם בנים מנשים אחרות.

רבי שמעון בר יוחאי מסביר שתכלית תקנת 'בנין דכרין' היא לעודד את אבי האישה לתת לה נדוניה גדולה. כל כספי הנדוניה שמכניסה האישה עם נשואיה, נרשמים כדמי תוספת כתובה. כספים אלו ישולמו לאישה במקרה או שבעלה ימות. על פי תקנת 'בנין דכרין' במקרה שהיא תמות ראשונה, לאחר מיתת הבעל כספים אלו ינתנו לבני האישה ולא יחולקו בין כל הירושים. כשהאבא משיא את בתו, הוא מעוניין שהכסף שניתן לה ישאר בידי צאצאיו ולא יעבור לילדי הבעל מנשים אחרות. תקנה זו מבטיחה זאת. למעשה על ידי תקנה זו מסוגל האבא להוריש גם לבתו וילדיה את נכסיו. על פי דין התורה הבנים מחלקים בניהם את הירושה. במידה והאבא רוצה שגם בנותיו יהנו מנכסיו לאחר מותו, הוא מעביר להן את חלקם כנדוניה, כסף זה ישמש את בתו ובעלה כל עוד היא נשואה, ישאר בידה במקרה שתתגרש ויועבר לילדיה לאחר מותה. למרות שתכלית התקנה נראית במבט ראשון כסותרת את רצון התורה. התורה קובעת שהבת לא יורשת את כספי האבא, ועל ידי תקנת חכמים אנו גורמים לאבא להעביר את כספו לבנות – חכמים תקנו את התקנה והתבססו על הפסוק: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים" (ירמיה כט, ו). הדרך לתת את הבנות היא על ידי נתינת ממנון שיעודד אנשים לנישואין אלו.

למרות שמטרת התקנה היא להשאיר את נכסי האב ברשות צאצאיו היא חלה גם לגבי הכסף שמוסף הבעל על סכום הכתובה. הידיעה שגם כל הכסף שמוסיף הבעל יגיע לידי האישה, מעודדת את האבא לתת יותר. מצד שני תקנה זו מוגבלת רק לירושת בנים (או בן יחיד) של האישה. בנות האישה (גם כשאין להם אחים) לא יורשות את כתובת אימם אלא הכסף מחולק כשאר הנכסים בין הבנים האחרים. אפילו במקרה שלבעל אין בכלל בנים, ורק הבנות שלו יורשות, לא יעבירו לבנות האישה את כתובת אימם אלא היא תחולק בשוה גם עם בנות הנשים האחרות.

הגבלה נוספת של התקנה היא במקרה בו לאחר חלוקת כספי הכתובה לבני האישה לא נשאר כסף שיתקבל כירושה מהאבא לבכל הבנים. במקרה זה כדי לקיים את חובת חלוקת הירושה מבטלים את התקנה ומחלקים את כספי הכתובה בין כל הבנים.