סוגיא אהובה
"דילמות של צדק חברתי ומנהיגות קהילתית במסכת כתובות"
ניר ברוידא | כ"ב טבת 03.01
ראש הישיבה החילונית בתל אביב וסמנכ"ל ארגון בינ"ה. מרצה וכותב מאמרים  בנושאים אקטואליים ובנושאי יהדות ותרבות."דילמות של צדק חברתי ומנהיגות קהילתית במסכת כתובות"
הדיון על חובת נתינת צדקה לעני לפי הצורך שלו דרך עיון בסיפורי רבנים והדרך בה מילאו חובה זו.
תקציר הסוגיא

הסוגיא שלנו העוסקת בחיוב נתינת הצדקה, נפתחת בדברי המשנה הקובעת שגבאי הצדקה שמשיא כלה יתומה צריך לתת לה לפחות חמישים זוז דמי נדוניה – הסכום אותו מחויב כל אבא לתת לביתו. במקרה שיש בקופת הצדקה יותר, יתנו לכלה לפי כבודה. המשנה למעשה קובעת עיקרון שבמידת האפשר יתנו לנזקק צדקה כפי מה שמתאים לו מעבר למינמום הנדרש לכל אדם. הגמרא ממשיכה לדון בדיני צדקה על פי העיקרון הזה.

בעניין הצדקה נאמר בתורה שיש לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו,ח) – מכאן לומדים שחיוב להביא לעני מה שחסר לו אך אין חיוב להעשיר אותו. ומצד שני אם העני הזה היה מורגל ברמת חיים גבוהה מהממוצע וזה מה שחסר לו כעת, יש להביא לו כפי מה שהיה רגיל. כדוגמא לכך ניתן לציין את הלל הזקן שדאג לעני בן טובים אחד שירד מנכסיו לסוס שירכב עליו ולעבד שירץ לפניו לשמשו, כפי שהיה אותו בן טובים רגיל בימי עושרו. פעם אחת לא מצא הלל עבד שירוץ לפני בן הטובים ורץ הוא בעצמו לפניו. אנשי הגליל העליון הביאו לעני אחד מידי יום בשר כפי שהוא היה רגיל בימי עושרו. הגמרא מסבירה את הסיפור הזה באחד מהאופנים הבאים: אותו עני היה זקוק לכמות בשר עצומה שהעלות שלה הייתה מאוד גבוהה. אותו עני הה זקוק לבשר מאוד משובח שעלותו גבוהה מאוד. המקרה אירע בכפר קטן מאוד שלא היה צריך לשחוט שם בהמה כל יום ורק עבור אותו עני שחטו את הבהמה. בכל מקרה עולה מן הסיפור שאנשי הגליל נתנו לאותו עני הרבה מעבר למה שהם בעצמם היו רגילים.

פעם אחת הגיע לרב נחמיה עני אחד וביקש ממנו לפרנסו. שאל רב נחמיה את אותו העני: מה אתה רגיל לאכול בכל יום. ענה לו העני: בשר שמן ויין ישן. אמר לו רב נחמיה אם אתה מעוניין אתה מוזמן להצטרף אלי לארוחה היומית שלי הכוללת עדשים בלבד. רב נחמיה חשב שכיוון שהוא בעצמו אינו אוכל מאכלים כל כך חשובים ויקרים הוא אינו מחויב לתת אותם לאחרים. בחוסר ברירה הסתפק אותו עני בעדשים של רב נחמיה. לאחר תקופה קצרה מת אותו אדם שלא היה מורגל באוכל כזה. רב נחמיה התאבל על אותו אדם ותלה את מותו במעשיו "אוי לו לזה שהרגו נחמיה".

פעם אחת בא לפני רבא עני אחד שהיה רגיל בכל יום לאכול תרנגולת מפוטמת ויין ישן וביקש ממנו צדקה שתספיק לזה. שאל אותו רבא: האם אינו חושש שהוא מטיל על הציבור שצריך לפרנס אותו יותר מדאי. ענה לו אותו עני שפרנסת העניים ניתנם להם מידי הקדוש ברוך הוא והאנשים המביאים להם את הצדקה הם סך הכל שליחים להעביר להם את מה ששיך להם, ואם כן הדרישות שלו אינם מחסרות מהציבור כלל. באותו זמן באופן מפתיע הגיעה אחותו של רבא לביקור, אחרי שלוש עשרה שנים שהיא לא ביקרה אותו, והביאה לו תרנגולת מפוטמת ויין ישן. הבין רבא שזה סימן מן השמים שדברי העני צודקים ואמר לו: קום אכול.

בשכנותו של מר עוקבא היה גר עני אדם שמר עוקבא היה רגיל לשלוח לו מידי שנה בערב יום כיפור צדקה לשנה שלמה בסכום ארבע מאות זוז. פעם אחת שלח מר עוקבא את הצדקה ביד בנו. חזר הבן ואמר לאביו: הם לא צריכים את הכסף. שאל אותו מר עוקבא: כיצד הבחנת שהם אינם זקוקים לכסף. ענה לו הבן: ראיתי שהם מזלפים יין ישן לבישום החדר. בתגובה אמר מר עוקבא: אם כן הם מפונקים מאוד ולא מספיק להם הסכום שהייתי רגיל לשלוח ולכן יש להכפיל להם את הסכום.

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.