הסוגיא שלנו עוסקת באדם בבלי שמכר את כל נכסיו כדי להעלות לארץ ישראל אך בסופו של דבר לא עלה, ורצונו לבטל את המכירה. אדם זה לא התנה בפירוש את המכירה בעלייתו לארץ ואף לא אמר בשעת המכירה שהוא מתכנן לעלות, אלא שמתוך מעשיו היה ניכר שהוא מעוניין במכירה רק בגלל תוכנית העלייה. מעשה זה הובא לפני רבא שפסק שהמכירה קיימת ואין בכוחו לבטלה, התניית המכירה בעלייתו לארץ לא הייתה מפורשת, והרי היא נחשבת כ'דברים שבלב' שאינם נחשבים לכלום.
הגמרא מבררת מה המקור לדברי רבא שדברים שבלב אינם כלום. בתחילה רוצה הגמרא להוכיח מהברייתא הקובעת שמוטל על החכמים לכפות אדם להביא קרבן שהוא חייב להביא, כפייה זו לא תעשה בכוח בעל כורחו של האדם לגמרי, לא ייטלו את ממונו בכוח, אלא יענישו אותו באופנים שונים עד שמעצמו יאמר "רוצה אני". אף שנראה שהאדם הזה אינו מעוניין בלבו להביא את הקרבן, כיוון שאומר בפיו שרוצה – מחשיבים את הקרבן כקרבן שהובא ברצונו. הגמרא דוחה את ההוכחה הזו וקובעת שאדם זה באמת מעונין בלבו בכפרה התלויה בהבאת הקרבן, אלא שלפי שעה אומר שאינו מעוניין. בדומה לכך נאמר גם לגבי אדם שחכמים קבעו שעליו לגרש את אשתו ולתת לה גט, אם הוא אינו רוצה אנו כופים אותו עד שיאמר "רוצה אני". גם מכאן אין להביא הוכחה שדברים שבלב אינן כלום, ויש לומר שאדם זה באמת בלבו מעונין לקיים את דברי חכמים ורק לפי שעה אומר שאינו מעוניין.
הוכחה נוספת מנסה הגמרא להביא מאדם שקידש אישה וטוען שהתברר לו שהיא אינה מה שחשב. כגון שקידש אישה וחשב שהיא כהנת ובסוף התברר לו שהיא לויה, או שחשב שהיא עשירה ובסוף התברר שהיא ענייה. אף על פי שאדם זה טוען שבלבו הסכים לקידושין רק בגלל מחשבתו אודת אישה זה וקידושיו בטעות, האישה מקודשת. גם את ההוכחה הזו דוחה הגמרא וטוענת שגם אם נאמר שיש להתחשב בדברים שבלב, לחומרא יש להחשיב את קידושיו. מצד שני כשקידש על תנאי, כגון שאמר "על מנת שאני כהן" והתברר שהוא לוי, או "על מנת שאני עשיר" והתברר שהוא עני – שאף על פי שהאישה אומרת בליבי רציתי להתקדש אף אם הוא לא מתקיים התנאי, היא אינה מקודשת. ואף על פי שגם כאן לא מתחשבים בדברים שהיו בליבה של האישה, אין להביא מכאן ראיה כיוון שדברים אלו שבליבה נגד תנאי מפורש שהתנתה.
במסקנתה קובעת הגמרא שניתן להוכיח את הדין של רבא ממשנה הקובעת שאדם ששלח שליח להביא לו חפץ מסוים שהיה של הקדש, אף על פי שהאדם טוען שלא היה מעוניין בחפץ זה – הוא מעל בקדש כיוון שהשליח עשה את השליחות כפי שנאמר לו. הרי שדברים שבלב אינם כלום.