סוגיא אהובה
שכנים ושותפים: יחסי אדם וקהילה
בבא בתרא - דף ז עד דף ט – פרק השותפים
יניב מזומן | ב' תמוז 26.06
ראש המכינות הקדם צבאיות מיתרים לכיש, הכוללת שלושה קמפוסים מעורבים לדתיים וחילונים, מלמד וכותב על יהדות.
הדיון על חובות השותפים המגוררים באותה חצר ובבני העיר בהוצאות הנוגעות לטובת הכלל.
תקציר הסוגיא

המשנה דנה בחובות של הדיירים להשתתף בהוצאות החיונייות לצרכי החצר והעיר. בני החצר כופים כל אחד מדיירי החצר לשלם על בניית בית לשומר ודלת. בני העיר כופים את כל דיירי העיר להשתתף בבניית חומה, דלתות לשערי החומה ובריח לדלתות אלו. כל הדר בעיר שנים עשר חודש נחשב כבן העיר ומחויב להשתתף בחובות אלו, ואם קנה דירה בעיר הוא מחויב בדברים אלו באופן מיידי.

הגמרא מעירה שבניית בית לשומר נחשבת מעלה רק כאשר היא בנויה באופן שאינו מונע מהעניים לבוא לחצר ולקבץ בה נדבות, אבל כאשר היא מונעת מהעניים גישה לחצר, אין בה מעלה. ואכן מסופר על חסיד אחד שאליהו הנביא היה רגיל להתגלות אליו עד שהוא בנה בית שער לשומר החצר שלו.

בעניין צורת הגבייה הגמרא מביאה שני לשונות, לפי הלשון הראשון בגמרא הגבייה נעשית לפי הממון שיש לכל אחד ואחד מתושבי העיר, משפחה שיש לה ממון רב משלמת יותר, ולא מתחשבים במספר הנפשות שיש בכל משפחה. לפי הלשון השנייה בגמרא מתחשבים בקרבה לחומה ולא מתחשבים בממון, הקרובים לחומה משלמים יותר על בניית החומה גם אם יש להם פחות ממון מהרחוקים.

רב יהודה הנשיא הטיל מס בניית חומה גם על תלמידי חכמים, ריש לקיש ורבי יוחנן מחו וטענו שתלמידי חכמים אינם צריכים לשלם כיוון שאינם צריכים שמירה. ריש לקיש לומד זאת מההשוואה של תלמידי החכמים לחול בפסוק: "ולי מה יקרו רעיך... אספרם מחול ירבון" (תהילים קלט,יח), כשם שהחול מגן על היבשה וחוצץ מהים להיכנס אליה כך גם תלמידי חכמים מגנים על עצמם ואינם צריכים שמירה. רבי יוחנן לומד את זה מן הפסוק "אני חומה ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח,י) שלדעתו נאמר על התורה ותלמידי החכמים. בדומה לכך מחה רב נחמן בר יצחק ברב נחמן בר חסדא שהטיל גם על תלמידי החכמים את תשלום מיסי המלך, והוא הוכיח לו מן הפסוקים שהמלכויות אינן שולטות על תלמידי חכמים. בהקשר זה מסכמת הגמרא שתלמידי החכמים פטורים ממיסים הנגבים לצורך שמירה על התושבים, אך חייבים במיסים הנגבים לכריית בורות מים, כיוון שגם הם צריכים מים.

בעניין גביית מיסים לצורך כריית באר מים חדשה, מעלה הגמרא חשש שלא ימצאו מים בכרייה זו ולא תהיה בה תועלת ולכן אסור לגבות מיתומים קטנים לצורך זה. אנשים גדולים עשויים למחול על ממונם במקרה של גביית שווא, אך לקטנים אין דעת ויכול למחול. רב פפא בכל זאת גבה לצורך כך גם מיתומים, ואמר שאם לא יצמא מים בכרייה זו יחזיר להם את כספם. את הדיון בנוגע לגבייה מהיתומים מסכמת הגמרא וקובעת שניתן לגבות מהם כל דבר שיש להם ממנו הנאה, אך אין לגבות מהם דבר שיש בו צורך של מצווה כגון צדקה. ואף על פי כן מסופר על רבה שגבה מיתומי בית מריון צדקה, אך הוא עשה כך להנאתם כדי שיחשיבו אותם, ולא לצורך מצווה.

בנוגע לדברי המשנה שרק לאחר שנים עשר חודשים של מגורים מחשיבים את הדייר כתושב העיר וגובים גם ממנו לשמירת העיר, קובעת הגמרא שזה דווקא לעניינים הנוגעים לשמירה אבל לעניינים אחרים לאחר זמן קצר יותר נחשב הדייר חלק מאנשי העיר. לעניין עיר הנידחת המתעכב בעיר שלושים יום נחשב אחד מבני העיר ונדון כמותם אם עבד איתם עבודה זרה. וכן לעניין תשלום עבור קופת האוכל ('תמחוי') המתחלקת לעניים, לאחר שלושים יום גובים מהדר בעיר. לעניין קופת צדקה של כסף הנגבית לצורך עניי העיר, גובים לאחר שלושה חודשים. לעניין קופה לצורך בגדים ('כסות') לעניי העיר, גובים לאחר שישה חודשים. ולעניין קבורה של עניי העיר, גובים לאחר תשעה חודשים.

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.