תלמוד

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל...”

סוגיא אהובה
מי שהיה נשוי שלוש נשים
פרופ' ישראל אומן | כ"ג חשון 20.11 , א' כסליו 27.11
מתמטיקאי, חתן פרס נובל לכלכלה 2005 , חוקר בתחום תורת המשחקים
כיצד מחלקים ירושה לשלוש נשיו של המנוח כאשר לכל אישה מגיע סכום שונה (על פי הכתובה) ואין די כסף לשלם לכל אחת מהנשים את הסכום שמגיע לה
תקציר הסוגיא

 

בפרק עשירי מסכת כתובות מופיעה משנה המתארת חלוקה של רכוש בין כמה נשים של בעל אחד. שאלת חלוקת הרכוש נובעת מכך שלכל אחת מהנשים סכום שונה של כתובה(1), וסכום הירושה כולו לא מכסה את שלושת הכתובות. בדוגמה של המשנה היו לבעל אחד שלוש נשים, לראשונה היתה כתובה בסכום של מאה, לשניה כתובה בסכום של מאתיים, ולשלישית כתובה בסכום של שלוש מאות. המשנה מפרטת את הדין לפי שלושה מקרים. אם סכום הירושה הוא בסך הכל מאה, החלוקה תהיה שווה כל אלמנה תקבל שלושים ושלוש ושליש, שליש מסכום הירושה. אם הירושה היא מאתיים, האישה בעלת הכתובה של המאה תקבל חמישים, והנשים בעלות הכתובה של המאתיים ושל השלוש מאות יקבלו שבעים וחמש. אם הירושה היא שלוש מאות, האישה בעלת הכתובה של המאה תקבל חמישים, בעלת הכתובה של המאתיים תקבל מאה, ובעלת הכתובה של השלוש מאות תקבל מאה חמישים. הטבלה הבאה מסכמת את דיני המשנה:


 

 כתובה של 300

כתובה של 200 

כתובה של 100   


  33.3

 33.3

 33.3

ירושה של 100

 75

  75

 50

ירושה של 200

 150

100

 50

ירושה של 300

 



מהסתכלות בדיני המשנה לא ברור מהו הכלל המנחה את דיני החלוקה.

מהדין הראשון (ירושה של מאה) לכאורה נראה שהחלוקה מתבצעת שווה בשווה. לפי זה במקרה של ירושה בסכום של מאתיים כל אחת צריכה לקבל שישים ושש ושני שליש, ובמקרה של ירושה בסכום של שלוש מאות כל אחת צריכה לקבל מאה. אמנם בשני מקרים אלו נאמרו במשנה דינים אחרים.

מהדין השלישי (ירושה של שלוש מאות) לכאורה נראה שהחלוקה מתבצעת לפי החלק היחסי בחוב, כלומר כל אחת מקבלת את אותו אחוז מהחוב שהבעל התחייב לה בכתובה. כשיש שלוש מאות כל אחת מקבלת חצי מהכתובה שלה. לפי זה במקרה של ירושה בסכום מאה כל אחת הייתה צריכה לקבל שישית מהכתובה שלה (סך כל החובות של כל הנשים הוא שש מאות). ובמקרה של ירושה בסכום מאתיים כל אחת הייתה צריכה לקבל שליש מהכתובה שלה. אמנם במשנה מתוארת חלוקה שונה בשני מקרים אלו.

בדין השני (ירושה של מאתיים), לא נראה שיש לחלוקה הגיון ברור. בעלת הכתובה של המאה מקבלת חמישים (יותר מחלקה היחסי ופחות מחלקה בחלוקה שווה), ובשאר הסכום חולקות שתי הנשים הנותרות בשווה.

 

בגמרא(2) מובאת התיחסות למשנה ממנה עולה (בפשטות(3)) שכללי החלוקה שונים מהצורה בה נפסקו הדינים של המשנה, ודיני המשנה מועמדים במקרים מסויימים בלבד. אמנם, רבי סעדיה גאון, מצא בהסבר המשנה כלל אחיד הנכון בכל מקרה לכל דיני המשנה. לדעתו, כל אחת מהנשים מתחלקת בשווה בסכום שעד גובה כתובתה (במאה הראשון כולן מתחלקות בשווה, במאה השני רק השתיים בעלות הכתובה הגדולה יותר וכו'), ובשאר הסכום היא מתחלקת רק לפי חלקה היחסי בתביעה (בעלת המאה תובעת שישית מסך כל התביעות של כל הנשים). לפי זה בדין הראשון החלוקה שווה כיון שבמאה הראשון כולם שוות. בדין השני לבעלת הכתובה של המאה מגיע חלק שווה במאה הראשון (שליש ממאה) וחלק יחסי במאה השני (שישית ממאה), סה"כ חמישים. ולשתי הנשים האחרות מגיע שליש מהמאה הראשון וחלק שווה מהיתרה של המאה השני (שהוא לא גבוה מגובה כתובתן). אמנם במקרה השלישי כיון שיש ירושה של שלוש מאות, שזהו גובה כתובתה של האישה בעלת הכתובה הגדלוה ביותר, מתחלק כל הסכום באופן יחסי לגובה התביעה, שהרי אין אחת מהן יכולה לטעון שהיא לא מקבלת את חלקה היחסי הראוי בחלוקה.

הסבר נוסף של המשנה בכלל אחיד והסבר ההגיון של כלל זה בשיטת "תורת המשחקים" התחדש על ידי פרופסר אומן.

לעיון בשיטת פרופסר אומן בשיטת המשנה.

לפירוט מהלך הסוגייה

________________________________________________

(1) סכום הכתובה - כסף שהאישה המתאלמנת [או המתגרשת] מקבלת מהירושה, סכום הכתובה נקבע על פי סיכום בין הבעל לאישה בזמן הנישואין.
(2) עיין בפרוט מהלך הסוגיה.
(3) לפי הסברו של פרוסור אומן הבנה זו היא רק ההבנה של שמואל ורב יעקב מנהר פקוד בשם רבינא, אמנם במסקנת הגמרא, יש להבין שיש כלל אחיד בדיני המשנה (עיין בהרחבה בתקציר הגמרא והסברים לשיטתו של פרופסר אומן).

 

תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.