בקבורתו של יעקב נאמר תחילה" "ויעל יוסף לקבר את אביו, ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים", ורק אחר כך: "וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו" (בראשית נ,ז-ח) – המצרים קדמו לאחים ולמשפחותיהם.
בחזרה מן הקבורה נאמר: "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו" (בראשית נ,יד), האחים קדמו למצרים. הגמרא בסוגיא מבארת שבדרך לקבורה המצרים לא החשיבו את האחים ולא כיבדו אותם, וכאשר במהלך הדרך בזכות יוסף התברר כבודו של יעקב, התחילו המצרים להחשיב ולכבד את בניו ושמו אותם לפניהם. שכן יוסף הניח את כתרו על מיטת יעקב לכבדו. ובהגיעם לארץ ישראל התקבצו שאר בניו של אברהם: בני ישמעאל, בני קטורה ובני עשיו עם מלכיהם (היו בניהם שלושים וחמישה מלכים) כדי להילחם עמם. אמנם בראותם את כתרו של יוסף מונח על המיטה הניחו גם הם את כתריהם על מיטת יעקב, והייתה מיטתו של יעקב מוקפת בשלושים וששה כתרים. והמצרים בראותם את הכבוד הגדול שנעשה ליעקב, התחילו לכבד את בניו.
בהמשך בבואם לקבור את יעקב במערת המכפלה, הגיע עשיו ומנע את הקבורה בטענה שחלקת הקבר שייכת לו. לדבריו במערת המכפלה ארבעה חלקות קבר. החלקה הראשונה היא החלקה בה נקברו אדם וחוה. שאר החלקות נקנו על ידי אברהם ובהם נקברו: אברהם ושרה ויצחק ורבקה, את החלקה האחרונה ירשו יעקב ועשיו. יעקב קבר בחצי חלקה את לאה, ואם כן החצי השני שייך לו. בני יעקב טענו לעומתו שהוא מכר את חלקו ליעקב, ושחוץ מקניית הבכורה (המתוארת בתחילת פרשת תולדות) קנה יעקב את חלק עשיו במערת המכפלה (כפי שציוה יעקב לקוברו "בקברי אשר כרתי לי" – בראשית נ,ה, וכירה משמעותה קנייה בכסף). עשיו דרש את שטר הוכחת המכירה, אמנם מכיוון שהשטר נשאר במצרים הוחלט שנפתלי (שהיה ידוע כאיש מהיר ביותר כמתואר בברכת יעקב: "נפתלי אילה שלחה" – בראשית מט,כא) ישוב למצרים. בינתיים חושים בנו של דן שהיה כבד שמיעה ולא שמע את כל המסע ומתן שבין האחים לעשיו שאל מדוע מתעכבת הקבורה. השיבו לו שעשיו מעכב אותה עד שנפתלי יגיע חזרה ממצרים. אמר חושים 'ועד שנפתלי יחזור יהא יעקב סבי מונח בביזיון'?! נטל חושים אלה והכה בה את עשיו למוות, ומיד התאפשרה קבורת יעקב.
הגמרא מבארת שהריגת עשיו הינה ציון משמעותי בנקמה מאדום, שבשעת הכאת עשיו יצאו עיניו מחוריהם ונפלו למרגלות מיטתו של יעקב. יעקב פקח את עניו הסתכל בעיני עשיו וחייך, ובכך התקיימה ההבטחה "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהלים נח,יא).