במשנה העוסקת בחיוב הבעל להימצא עם אשתו ולחיות איתה חיי אישות, מובאים דברי רבי אליעזר הדן בכמה סוגי אנשים לפי הצורך שלהם להימצא מחוץ לבית לצורך עבודתם: אנשים בטלים, פועלים, חמרים (מובילי חמורים), גמלים וספנים. בנוגע לתלמידי חכמים נאמר במשנה שהם רשאים לצאת מן הבית משך שבוע אף ללא רשות האישה.
הגמרא מסבירה שזה רק במקרה שהבעל יוצא ללא רשות האישה, אבל ברשותה הוא יכול לצאת אפילו לזמן בלתי מוגבל. וחלקו האמוראים מהו הזמן האידיאלי לשהייה ממושכת מחוץ לבית: רב אומר שבוע בישיבה ושבוע בבית. ורבי יוחנן אומר שבוע בישיבה ושבועיים בבית. בהמשך הגמרא נאמר שכל זה לשיטת רבי אליעזר אבל לשיטת חכמים יכול תלמיד חכם לעזוב את ביתו אפילו לכמה שנים ללא רשות אשתו. ולהלכה חלקו רב ברונא ורב אדא בר אהבה האם נפסקה הלכה כרבי אליעזר או כחכמים.
בהקשר לזה עוברת הגמרא לספר סיפורים שונים על תלמידי חכמים שאכן שהו שנים ארוכות מחוץ לביתם – ראה פרוט מהלך הסוגיא, ומסיימת בסיפורו הידוע של רבי עקיבא שיצא מן הבית לעשרים וארבע שנים.
עקיבא אדם פשוט וחסר השכלה תורנית היה רועה צאן של כלבא שבוע, עשיר חשוב מעשירי ירושלים. רחל בתו של כלבא שבע הבחינה במידותיו הטובות ובצניעותו. היא רצתה להינשא לו והציבה לו תנאי שילך ללמוד תורה לאחר הנישואים. אביה התנגד נחרצות לנישואים אלו שלא היו מספיק חשובים וראויים לבתו. רחל התעקשה ועקיבא נשאה. בתגובה הוציא האבא את רחל מביתו ונדר שהיא לא תהנה מנכסיו. עקיבא הלך ללמוד תורה, ורחל נשארה לבדה בעוני וללא בעל.
לאחר שתים עשרה שנים חזר רבי עקיבא לביתו, כשהוא התקרב לבית הוא שמע אדם אחד האומר לרחל: 'עד מתי תהיי אלמנה חיה'. ענתה לו רחל: 'אילו הוא היה שואל אותי, הייתי אומרת לו שיילך לשתים עשרה שנים נוספות'. כיוון ששמע רבי עקיבא שאשתו מאשרת לו להמשיך בלימודו הלך ללמוד שתים עשרה שנים נוספות. בסיומם הוא נעשה לגדול הדור וכשהוא הגיע חזרה לעירו ליוו אותו עשרים וארבע אלף תלמידים. רחל יצאה לקראתו בלבוש עניים, נפלה על פניה ונשקה את רגליו. התלמידים שלא הכירו אותה רצו לסלקה. אמר להם רבי עקיבא, הניחו לה 'שלי ושלכם שלה היא'. כל התורה שאני למדתי ואתם לומדים ממני, כולו בזכותה.
כלבא שבוע, אביה של רחל, שמע על תלמיד חכם שבא לעיר (הוא לא ידע שזהו חתנו) והגיע אליו על מנת להתיר את הנדר שלא לפרנס את בתו. שאל אותו רבי עקיבא אילו היית יודע שהוא יהיה תלמיד חכם היית נודר שלא לפרנס אותה. אמר לו כלבא שבוע 'לא'. אמר לו רבי עקיבא 'אני הוא החתן', הנדר שלך מבוטל.