סוגיא אהובה
למה רמת נבחרי הציבור מתדרדרת?
חיים לוינסון | ה' שבט 21.1
כתב פוליטי, הארץ
האם להשעות תלמיד חכם שסרח?
תקציר הסוגיא
כמה סוגיות בפרק שלישי של מסכת מועד קטן עוסקות בדיני נידוי. הסוגיא שלנו מתמקדת בנידוי תלמידי חכמים העוברים עבירות.

מסופר על תלמיד חכם אחד שהיה עובר איסורים וחכמי דורו לא ידעו כיצד לנהוג בו. מצד אחד הציבור זקוק לרב זה, שהיה תלמיד חכם בעל שיעור קומה. ומצד שני, יש חילול ה' להשאיר רק העובר עבירות בתפקידו. רב יהודה שאל את רבה בר בר חנה האם הוא יודע מה צריך לעשות במצב זה. ענה לו רבה ששמע את רבי יוחנן דורש את הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי צבאות הוא" (מלאכי ב,ז), כך: אם הרב דומה למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו, ואם לא - לא יבקשו. ומכאן שאין לבקש תורה מרב שעובר עבירות, ויש לנדותו. רב יהודה אכן נידה את אותו רב. לפני מותו של רב יהודה באו החכמים לבקרו ובא איתם אותו מנודה. כשראה אותו רב יהודה חייך בשמחה. שאלו הרב המנודה: מדוע אתה צוחק ממני? ענה לו רב יהודה, איני צוחק ממך אלא אני שמח שלא התחנפתי בעולם הזה אפילו לאדם גדול וחשוב כמוך. לאחר מותו של רב יהודה בא המנודה לבית המדרש ורצה אותו שיתירו לו את הנידוי. אמרו לו החכמים שאין בבבל אדם חשוב כמו רב יהודה שיכול להתיר לו את הנידוי, ולכן עליו ללכת לארץ ישראל שם יוכל רבי יהודה נשיאה להתיר לו. כשהגיע לארץ ישראל, אמר רבי יהודה נשיאה לרב אמי שיעיין בעניינו ואם צריך להתיר את נידויו יכול להתיר לו בשליחותו. רב אמי עיין בדינו ונטה להתיר את הנידוי. אך עוד לפני שהתירו הגיע רב שמואל בר נחמני ואמר: שפחתו של רבי נידתה אדם וקיימו את הנידוי שלוש שנים, על אחת כמה וכמה שיש לקיים את נידויו של רב יהודה. בעקבות דבריו אכן לא התירו את הנידוי. יצא משם אותו אדם בבכי, ולאחר מכן עקצה אותו צרעה באמתו (באיברו) והוא מת. כשמת רצו לקברו במערת החסידים, ולא קיבלו אותו לשם. לכן קברוהו במערת הדיינים. 

מסופר עוד שריש לקיש היה שומר שדה אחת, וראה אדם שנכנס לשם ואוכל תאנים ללא רשות. הרים עליו ריש לקיש את קולו, אך אותו אדם המשיך לאכול. אמר לו רש לקיש שהוא מנודה. ענה לו אותו אדם, להפך אתה תהיה בנידוי. שלמרות שהתחייבתי לך ממון, לא התחייבתי נידוי. וכיוון שנידת אותי שלא כדין, אתה מנודה. בא ריש לקיש לבית המדרש ושאל את החכמים בעניין זה. אמרו לו החכמים, שצדק אותו אדם: הנידוי שלו נידוי ושלך אינו נידוי. שאלם ריש לקיש מה עליו לעשות. ענו לו החכמים שעליו ללכת לאדם זה ולבקש ממנו שיתיר לו את הנידוי, ואם אי אפשר להשיגו עליו ללכת לנשיא הסנהדרין שהוא רשאי להתיר את נידויי לאנשים שאין מי שיתר להם.

בסיום הסוגיא מפרטת הגמרא את נהלי הנידוי של תלמיד חכם שסרח. רב הונא אמר שבתחילה לא מנדים אותו אלא אומרים לו "הכבד ושב בביתך", לכבודך כדאי שתישאר בבית ותעזוב את עיסוקיך הציבוריים. ואם הוא סרח שוב מנדים אותו בפומבי. ריש לקיש חולק על זה וסובר שמנדים אותו בצנעה. באותו עניין מסופר זוטרא חסידא כשהיה צריך לנדות תלמיד חכם היה מנדה גם את עצמו משום כבוד החכם המנודה. רב פפא שיבח את עצמו שלא היה צריך מעולם לנדות תלמיד חכם. ובארץ ישראל העדיפו להלקות חכם ולא לנדותו.
תשע
"במשך יותר מאלפיים השנים שהגמרא קיימת, עסקו בחומר זה רבבות חכמים. טובי המוחות של עם ישראל הקדישו את חייהם כולם בהתמדה עצומה ללימוד הגמרא. משום כך לא ייפלא כי לעיתים דומה לו ללומד שכמעט אינו יכול לחדש דבר, שהרי כל נושא, כל עניין וכל משפט כבר עברו עליו כל כך הרבה חכמים מופלגים, שדנו בו מכל זוויות הראייה. ואף על פי כן, עם זאת לא נחתם בכל עת, בכל יום ממש מוצאים העוסקים בגמרא דברים חדשים ונקודות חדשות של הסתכלות. ברור, לא כל אדם מסוגל לבנות שיטות מושלמות גדולות בתחום זה כמו בתחומים אחרים, אולם דומה כי זווית הראייה המיוחדת של כל אדם לעצמו נותנת לו את האפשרות לראות דבר מה, לעיתים נקודה קטנה באור חדש."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
התלמוד הבבלי על אלפי דפיו מחולק לסוגיות רבות הנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מסוגיות הלכתיות העוסקות בפרטי פרטים ועד סיפורי אגדה מופלאים בנושאים שונים. מאחורי כל שורה מתקיימים דיונים שונים חוצי דורות המציגים נקודות מבט שונות, כאשר דרך הדיון המשותף מנסים להגיע לאמת.
זוהי השנה השנייה של תכנית "הסוגיא האהובה" בה אנו מזמינים מרצים ממגוון רחב של עיון תלמודי מרבנים ואנשי רוח ועד אמנים ועיתונאים לבחור סוגיא מן התלמוד אשר הם רואים בה עניין וחשיבות או שמסמלת בענייהם את העיסוק התלמודי ולהציג את זווית הראיה שלהם מתוך הטקסטים השזורים לאורך ההיסטוריה ועד החיבור למציאות העכשווית.
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה."
הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
הפרוייקטים שלנו


אודות התלמוד המבואר

"מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור..."

הרב עדין אבן ישראל – "התלמוד לכל".

לדף התלמוד המבואר

תוכנית "הסוגיא האהובה"
  
"סוגיא אהובה זה כמעט כמו סיפורי אהבה אחרים, לא לכל אחד יש אותה אהבה, לא לכולם יש אותו סוג של חלום, לא לכל אחד יש אותו סוג של ראיה." הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)

סדרת השיעורים בתלמוד במרכז שטיינזלץ. השיעורים צולמו והועלו לאתר בצירוף דף הלימוד.