אף אתה רחום
פעמיים התורה מצווה אותנו ללכת בדרכי הקב"ה: "את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ..." (דברים כו,יז). "... כי תשמר את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו" (דברים כח,ט). מצווה זו, שמוני המצוות החשיבו אותה כמצווה לכל דבר, היא מצווה להידמות למידותיו של הקב"ה. הקב"ה הוא חנון, אף עלנו מוטלת החובה להיות חנונים. כמו שהקב"ה הוא רחום, אף עלינו מוטלת החובה להיות רחומים. וכמו שהקב"ה גומל חסדים, אף עלנו מוטלת החובה להיות גומלי חסדים.

מקורות
"ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב"ה, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד). ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג'). וכי היאך אפשר לו לאדם לקרא בשמו של הקב"ה?! אלא מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב"ה נקרא צדיק, שנאמר: צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תילים קמ"ה), אף אתה הוי צדיק. הקב"ה נקרא חסיד, שנאמר: וחסיד בכל מעשיו, אף אתה הוי חסיד. לכך נאמר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. ואומר: כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג). ואומר: כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז)". (ספרי פרשת עקב פיסקא מ"ט).

"הציווי שנצטווינו להדמות לו ית' כפי יכלתנו, והוא אמרו "והלכת בדרכיו" וכבר כפל ציווי זה ואמר "ללכת בכל-דרכיו", ובא בפירוש עניין זה: מה הקב"ה נקרא רחום - אף אתה היה רחום; הקב"ה נקרא חנון - אף אתה היה חנון; הקב"ה נקרא צדיק - אף אתה היה צדיק; הקב"ה נקרא חסיד - אף אתה היה חסיד" - זהו לשון ספרי. וכבר כפל צווי זה בלשון אחר ואמר: "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וגם בפירושו בא, שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל - יתעלה על הכל עילוי רב". (ספר המצוות לרמב"ם, עשין ח')

"תריא. מצוה ללכת ולהדמות בדרכי השם יתברך. נצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר והלכת בדרכיו, ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר ללכת בכל דרכיו ואמרו זכרונם לברכה בפרוש זאת המצוה, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק, מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. והענין כלו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעלות טובות כאלו ומדות נכבדות אשר יספר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עלוי גדול, שאין בנו כח ודעה להשיג גדל מעלתו ורב טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכנויים: צדיק, ישר, תמים, גבור, חזק, רב חסד, ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת, ואין אומר לו מה תעשה למה יכעס? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעלות שמתנהג עם בריותיו, ויש לנו ללמד ולעשות כל דרכינו בדמיונו. ואולי, בני, תחשב לבא עלי במה שכתוב ואל זועם בכל יום ואמרו זכרונם לברכה וכמה זעמו? רגע ואתה בני אל תטעה בזה, חלילה לאל מרשע ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלמות, וענין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותנו בעל החמר הגרוע. ובאמת כי הזעם שזכרו בו איננו רק על דרך משל על ענין העולם, כונתם לומר כי בהיות רב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאותם ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים יתחיב העולם מתוך כך כליה תמיד, ואולי אמרם שזעמו רגע בכל יום, הטעם לפי שהעולם נדון אחר רבו ובכל יום ויום מתחיב העולם על מעשיהם הרעים, ואותו רגע קטן אשר ישלים הרב חוטא אחד בחטאו ידמו זכרונם לברכה לזעם האל, לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם, שהכל ראויים באותו רגע מכח מדת הדין לכלות, אלא שמדת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו. וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו. שרש מצוה זו ידוע הוא, כי היא ושרשה דבר אחד. דיניה גם כן קצרים. ענינה הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו, בין באכילה בין בשתיה, בין במשא ומתן בין בדברי תורה, בין בתפלה, בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה שיהא אדם שם דעותיו תמיד כלומר, שיחשב בעניניו לעשות אותם על דרך המצוע והישר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים. דרשו הם אל תקרי ושם אלא ושם. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקים המצוה הזאת בטל עשה זה". (ספר החינוך מצווה תרי"א).