ספר תולדות ישו
בימי הביניים הסתובב אצל יהודי אשכנז ספר בשם "תולדות ישו". הספר מעמיד את ישו באור נלעג, והוא מלא ביקורת עליו. חלק מהספר מבוסס על פרשנות הפוכה לקטעים המופיעים בברית החדשה, וחלק ממנו ללא ביסוס היסטורי, אלא שילוב של אגדות וסיפורי ההמון. היהודים שמרו בסוד את מציאות הספר. בשלב מסוים הצנזורה אסרה את הפצת הספר והוא נשמר בכתבי יד, בגרסאות שונות. יהודים רבים נהגו לקרוא בספר בליל חג המולד "ליל ניטל".
תמצית הספר הוא, כי יוחנן, שהיה ת"ח וירא שמים, אירש לו לאישה את הבתולה מרים בת אלמנה בבית לחם. מרים הייתה צנועה וכשרה, אך שכנה איש רשע ושמו יוסף פנדרא נשא עיניו אליה במוצאי שבת בלילה בבית אפל, באומרו שהוא יוחנן. היא נענתה לו בעל כורחה כי הייתה אז נדה. כאשר נודע הדבר לארוסה, סיפר את הדברים לשמעון בן שטח, וברח מחרפה לבבל. מרים ילדה בן וקראה שמו ישוע, והוא למד תורה הרבה. היה עז פנים, עבר לפני החכמים בראש מגולה ודרש דרשות של דופי. החכמים הכירו לפי התנהגותו החצופה כי הוא ממזר. ישו ברח לירושלים, למד בבית המקדש את "השם המפורש". כתב את השם על קלף ותחב אותו בעור בשרו. אח"כ שב לבית לחם, אסף ריקים ופוחזים, ואמר שהוא משיח ובן אלוהים. בכוח השם המפורש ריפא חיגר ומצורע, ולפני הילני המלכה החיה מת, ומשם הלך לגליל העליון והראה נפלאותיו והדיח עם רב.

לעיון באחד מהגרסאות המלאות של הספר