ספרי האוונגליון – הבשורה הנוצרית
בברית החדשה הוקדשו חלקים נרחבים לסיפור תולדותיו של ישו. החוקרים מעריכים שהספרים שנכתבו כמה דורות אחר המאורעות לא מבוססים על ידע היסטורי אלא על אגדות עם. תמצית הספורים באוונגליון מספרים, כי נערה בתולה ישראלית מאורשה לאיש מגזע דוד ושמו יוסף, נתעברה מרוח הקודש, וילדה את ישו מבית לחם יהודה (מתי ב' א') בימי הורדוס המלך. אחרי שגדל הנער נודע כי בן אלוהים הוא. הסנהדרין דנוהו למיתה, והוא נצלב בערב פסח, ואחרי שלושה ימים שב לחיים, קם מקברו ויעף השמימה, ועתה הוא יושב לימין ה' אביו. מחברי הברית החדשה מספרים כי ישו גדל על ברכי היהדות, קיים מצוות התורה ומצוות דרבנן, כמו ברכה על הלחם, קידוש על היין, קריאת הלל בליל פסח (מתי כ"ו ל'), נר חנוכה, ציצית (שם י"א כ'). האמין ברוחות הטומאה (לוקס ד' מ"ט), ריפא חולים באצבע אלוהים (שם י"א כ') וברוח הקודש (מתי י"ג כ"ח). בני משפחתו חשבוהו למשוגע (מרקוס ג' כ"א) וחרה אפו בהם (שם ו' ד'). הוא ביזה את אמו ואחיו (שם ג' ל"ג-ל"ה), חשב עצמו למחוקק (מתי י"א כ"ט), קרא את עצמו בן אלוהים לפי הפסוק "אני אמרתי אלוהים אתם" (יוחנן י' ל"ד). אהב את ישראל ושנא עמים אחרים עד כי סרב לרפאות את חוליהם, ואמר "לא טוב לקחת את לחם הפנים (בני ישראל) ולהשליכו לכלבים" (אומות העולם; מתי ט"ו). כחש כי בא מבית דוד (מרקוס י"ב ל"ה-ל"ז), שנא את העשירים ואכל על שלחנם (לוקס ו' כ'-ב"ו). (ע"פ אנציקלופדיה יהודית דעת ערך ישו)
באנציקלופדיה אוצר ישראל של אייזנשטיין, מתואר כיצד בדורות האחרונים הגישה המקובלת בנצרות נהפכה לגישה רציונליסטית. חכמי הנוצרים התחילו לפקפק באמיתויות הסיפורים. חלקם הסבירו שהמעשיות אינם אמיתיות אלא הם בסה"כ משל. חלקם תרגמו את המעשיות למעשיות בעלות אופי טבעי, ללא סופרי הניסים והנפלאות.
האוונגליון הוזכר אף בתלמוד במסכת שבת (קטז,א): "רבי מאיר הוה קרי ליה און גליון רבי יוחנן הוה קרי ליה עון גליון". הסבר גמרא זו מובא ברש"י שם: " רבי מאיר קרי ליה - לספרי המינין און גליון לפי שהם קורין אותם אונליג"א."