תכונותיו של מלך המשיח

הגמרא במסכת סנהדרין מונה מספר תכונות ומעלות שהיו בדוד המלך ושיהיו במלך המשיח.

"דָּוִד נתברך בשש מעלות דִּכְתִיב [שנאמר] בו: "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי ידֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תּאַר וַה' עִמּוֹ" (שמואל א' טז, יח). וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא אֲמָרוֹ דּוֹאֵג (שהוא "אחד מהנערים") אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הָרָע, ונתכוון להקניא את שאול בדוד. וכך יש לדרשו: "ידֵעַ נַגֵּן" זה שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׁאֵל בדבר תורה, שאלות של טעם, וכענין. "גִּבּוֹר" פירושו שֶׁיּוֹדֵעַ גם לְהָשִׁיב דברי תורה לשואל. "אִישׁ מִלְחָמָה" איש שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. "אִישׁ תּאַר" שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים ("תואר") בַּהֲלָכָה ומסביר אותה יפה. "וּנְבוֹן דָּבָר" שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. "וַה' עִמּוֹ" שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. ומספרים: בְּכוּלְּהוּ [בכולם] בכל הדברים שמנו לשבח בדוד אָמַר לְהוּ [להם] שאול: יְהוֹנָתָן בְּנִי כָּמוֹהוּ, כֵּיוָן שאָמַר לֵיהּ [לו] "וַה' עִמּוֹ" שהלכה כמותו, מִילְּתָא דִּבְדִידֵיהּ נַמִי [דבר שבו עצמו, בשאול גם כן] לֹא הֲוָה בֵּיהּ [היה בו], חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וְאִיקַּנְיָא בֵּיהּ [חלשה דעתו והתקנא בו בדוד]. שבְּשָׁאוּל כְּתִיב [נאמר]: "וּבְכל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ" (שם יד, מז), שאף שהכתוב מדבר בנצחונותיו, ובכלל זה שהיה גדול בתורה, מכל מקום לא היה מגיע למסקנת ההלכה המקובלת. וּבְדָוִד כְּתִיב [נאמר] בו: "וּבְכל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ". ושואלים: מְנָלָן [מנין לנו] שדּוֹאֵג הֲוָה [היה] אותו איש שאמר את הדברים? ומשיבים: כְּתִיב הָכָא [נאמר כאן]: "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים", "אחד" מְיוּחָד שֶׁבַּנְּעָרִים. וּכְתִיב הָתָם [שם]: "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ דּאֵג הָאֲדמִי אַבִּיר הָרעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" (שם כא, ח). וגם מָשִׁיחַ נאמרו בו שש מעלות, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" (ישעיה יא, ב), וּכְתִיב [ונאמר]: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (שם ג). אָמַר ר' אֲלֶכְּסַנְדְּרִי על המלה "והדיחו": מְלַמֵּד שֶׁהִטְעִינוֹ ה' למשיח מִצְוֹת וְיִסּוּרִין כָּרֵיחַיִים. רָבָא אָמַר פירושו: דְּמוֹרַח וְדָאֵין [שיוכל להריח ולדון], כלומר, שיבחין בחוש מיוחד עם מי הצדק, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט ולא למשמע אזניו יוכיח", ונאמר "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ" (שם ד)" (סנהדרין צג,ב).