המסרים החינוכחיים של התלמוד

הסוגיה הראשונה בתלמוד, כשם שהיא נבחרה להיות סוגיה בעלת תכנים המהוים בסיס לקיום התורה כולה, קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמים. כך גם מבחינת התכנים המטודיים שלה היא מכילה מספר מסרים פורמליים וחינוכיים, מסרים שניתן להעריך שהתלמוד בחר במכוון להביא כבר בסוגיה הראשונה שלו, כדי לתת ללומד כיוון, ודרך כיצד עליו ללמוד, מבחינת הצורה של הלימוד, מבחינת הסדר של הלימוד ומבחינת החשיבות שיש לייחס ללימוד.

המסר הראשון נמצא כבר בתוך דברי המשנה. "מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. - אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר; הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר, אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה".

המשנה הראשונה בוחרת להביא סיפור מעשה. בחירה זו כשלעצמה מלמדת אותנו על האופן בו צריך ללמד, ליצור עניין בלימוד על ידי סיפורים. המסר השני שהמשנה מעבירה הוא, היחס לסיפורים שיובאו בתלמוד. לסיפור על המעשה בבניו של רבן גמליאל, יש חשיבות ביחס לשאלה, מה הדעה המדויקת של חכמים בדבריהם במשנה, כמי אנו פוסקים במחלוקת רבן גמליאל וחכמים ועוד השלכות הלכתיות בנושאים אחרים. על ידי הכנסת הסיפור במשנה הראשונה אנו מקבלים מסר אודות חשיבות המעשים המובאים בתלמוד. עוד מסר הנמצא בתוך דברי רבן גמליאל בהסבר שיטת חכמים "אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה". כבר במשנה הראשונה, אנו מוצאים התייחסות עקרונית כיצד עלינו להתרחק מן העבירה.

הגמרא בתחילת הסוגיה הראשונה, מעבירה מסר אודות הקשר שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. 'תנא אקרא קאי', התנא של המשנה מסתמך, מתבסס, ממשיך ומשלים את פסוקי התורה. אנו מקבלים מסר ברור, אין לראות את התורה שבעל פה כחיבור נפרד המנותק מהתורה שבכתב.