איכה רבה פרשה ד
במדרש מובא הסיפור שלנו בשינויים קטנים, השינוי העיקרי בין הסיפור בסוגיה לבין המדרש הוא מקומו של רבי זכריה בן אבקולס במעשה. לפי הסוגיה רבי זכריה היה בבית המקדש כשבאו להקריב שם את הקורבן, והוא מנע את הקרבתו. לפי המדרש רבי זכריה היה במשתה ממנו גורש בר קמצא והוא לא מחה נגד סילוקו.

 "מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה אמר לבן ביתו לך והבא לי קמצא רחמי (אהובי).
אזל ואייתי ליה (הלך והביא לו את) בר קמצא שנאיה (שונאו).
עאל (עלה) וישב בין האורחים, עאל אשכחיה ביני אריסטייא (עלה ומצאו בין האורחים).
אמר לו את שנאי ואת יתיב בגו ביתאי קום פוק לך מיגו ביתאי (אמר לו שונאי אתה, ואתה יושב בתוך ביתי קום צא מביתי).
אמר לו אל תביישני ואנא יהיב לך דמי דסעודתא (ואני הביא לך דמי הסעודה).
אמר לו לית את מסובה (אינך רשאי להסב).
אמר לו אל תביישני ואנא יתיב ולית אנא אכיל ושתי (ואני אשב ולא אוכל ולא אשתה).
אמר לו לית את מסובה. אמר ליה אנא יהיב דמי כל הדין סעודתא אמר ליה קום לך (אמר לו אני אתן את דמי כל סעודה זו).
והיה שם ר' זכריה בן אבקולס והיתה ספק (אפשרות) בידו למחות ולא מיחה.
מיד נפיק ליה (הוציא אותו).
אמר בנפשיה אילין מסביין יתבין בשלוותהון אנא איכול קרצהון (אמר לעצמו אותם המסובין יושבים בשלווה, אני אלשין עליהם).
מה עבד (מה עשה), הלך אצל השלטון אמר לו אילין קורבנייא דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרנים בחילופייהו (אותם קורבנות שאתה שולח ליהודים להקריבם, הם אוכלים לעצמם ומקריבים אחרים במקומם), נזף ביה (נזף בו השליט כיוון שלא האמין).
אזל לגביה תוב (הלך אליו שוב), אמר ליה כל אילין קורבניא דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרין בחילופייהו, ואם לא תאמין לי שלח עמי חד איפרכו  וקורבנייא (פקיד ממונה אחד מטעמך וקרבן) ואת ידע (ואתה תדע) מיד שאיני שקרן. עד דאתייא באורחא דמך איפרכו (עד שהוא הגיע, בדרך, ישן הפקיד).
קם הוא בליליא ועשאן כולן (את כל הבהמות) בעלי מומין בסתר.
כיון שראה אותן הכהן הקריב אוחרנין תחתיהון (אחרים תחתיהם).
אמר ההוא שליחא דמלכא (שליח המלך) למה לית את מקריב אילין קורבניא (למה אינך מקריב את אותם הקורבנות).
אמר ליה למחר, אתא (בא) יום תליתאה (השלישי) ולא קרבהון (ולא הקריבום).
שלח ואמר למלכא ההוא מילתא דיהודאה קאמר קושטא קאמר (הדבר ההוא שהיהודי אמר, אמת הוא אמר).
מיד סליק למקדשה והחריבו (עלו למקדש והחריבוהו).
הדא דבריאתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא (זה מה שאמרה הברייתא מקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים).
אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל.