תרנגול ותרנגולת החריבו את הר המלך
בדומה לסיפור שלנו, מובא בגמרא סיפור נוסף, על מעשה סתמי שיצא מפופורציה והוביל לחורבן גדול. סיפור המעשה המובא כאן הוא סיפור החורבן של 'תור מלכא', מחוז ענק שבו התגוררו מליוני יהודים. זה אחד משלושת הסיפורים עליהם אמר רבי יוחנן את הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה"

"אַתַּרְנְגוֹלָא וְאַתַּרְנְגוֹלְתָא חָרֵיב טוּר מַלְכָּא [על תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך]. ופרטי המעשה כך הם: דְּהָווּ נְהִיגִי [שהיו נוהגים] שם כִּי הָווּ מַפְּקִי חֲתָנָא וְכַלְּתָא, מַפְּקִי קַמַּיְיהוּ תַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָא [כאשר היו מוציאים חתן וכלה לחתונה, היו מוציאים לפניהם תרנגול ותרנגולת], כְּלוֹמַר, לסימן: פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִים. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף גּוּנְדָא דְּרוֹמָאֵי [יום אחד עבר שם גדוד של רומאים], והיה זה בעת חתונה, שָׁקְלִינְהוּ [לקחו] הרומאים את התרנגולים מִינַּיְיהוּ [מהם], נָפְלוּ עֲלַיְיהוּ מַחוּנְהוּ [התנפלו עליהם בני העיר והיכו אותם], אָתוּ [באו] אָמְרוּ לֵיהּ [לו] לְקֵיסָר: מָרְדוּ בָּךְ יְהוּדָאֵי [היהודים]! אֲתָא עֲלַיְיהוּ [בא עליהם במלחמה]. הֲוָה בְּהוּ [היה בהם] בין יושבי טור מלכאהַהוּא [אדם אחד] שקראו לו בַּר דְּרוֹמָא, דַּהֲוָה קָפֵיץ מִילָא וְקָטֵיל בְּהוּ [שהיה קופץ מרחק מיל והורג בהם ברומאים] ולא היו אלה יכולים לעשות דבר נגדו, שְׁקַלֵיהּ [לקחו] הקֵיסָר לְתָאגֵיהּ וְאוֹתְבֵיהּ אַאַרְעָא [את כתרו והניח אותו על הקרקע] לאות אבל. אָמַר: רִיבּוֹנֵיהּ דְּעָלְמָא כּוּלֵּיהּ [ריבונו של העולם כולו], אִי נִיחָא לָךְ, לָא תִּמְסְרֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא לְדִידֵיהּ וּלְמַלְכוּתֵיהּ בִּידֵיהּ דְּחַד גַּבְרָא [אם נוח לך, אל תמסור את האיש הזה עצמו, אותי, ואת מלכותו בידי אדם אחד בלבד]! ובסופו של דבר אַכְשְׁלֵיהּ פּוּמֵיהּ [הכשיל אותו פיו] לְבַר דְּרוֹמָא, וְאָמַר כתוב זה בלשון תרעומת כלפי ה': "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (תהלים ס, יב). ותוהים: דָּוִד נַמִי אָמַר הָכִי [גם כן אמר כך]! ומשיבים: דָּוִדאִתַּמּוּהִי קָא מְתַמַּה [בתמיהה הוא אומר] ובר דרומא אמר זאת כקובע עובדות. עַל [נכנס] בר דרומא לְבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא דְּרָקוֹנָא שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכַּשֵׁיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ [בא נחש שמט את בני מעיו ומת]. אָמַר הקיסר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ [והתרחש] לִי נִיסָא [נס] שלא מכוחי, הָא זִימְנָא אִישְׁבְּקִינְהוּ [בפעם הזו אניח להם]. שְׁבַקִינְהוּ וַאֲזַל [הניחם והלך]. אִיזְדַקּוּר [קפצו] וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְאִדְלִיקוּ שְׁרַגֵּי [והדליקו נרות] לשמחה, עַד דְּאִיתְחֲזֵי בִּלְיוֹנָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא בְּרִחוּק מִילָא [שהיתה נראית הדמות שבחותם במרחק מיל] מרוב האור. אָמַר: מִיחֲדָא קָא חָדוּ בִּי יְהוּדָאֵי [שמחים בי היהודים]! הֲדַר אֲתָא עֲלַיְיהוּ [חזר ובא עליהם]. אָמַר רַב אַסִי: תְּלָת מֵאָה אַלְפֵי שְׁלִיפֵי סַיְיפָא עַיְילוּ לְטוּר מַלְכָּא [שלוש מאות אלף שולפיחרב נכנסו להר המלך], וּקְטַלוּ בָּהּ תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילָוָותָא [והרגו בה שלושה ימים ושלושה לילות], וּבְהַךְ גִּיסָא הִלּוּלֵי וְחִנְגֵּי [ובאותו הזמן בצד אחד של הר המלך היו עדיין חתונות ושמחות], וְלֹא הָווּ יָדְעִי הָנֵי בְּהָנֵי [היו יודעים אלה באלה] מרוב גודלו של המקום" (גיטין נז,א).