בגלל יתד של מרכבה חרבה ביתר
המקרה השלישי עליו דרש רבי יוחנן את הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח,יד), הוא הסיפור על חורבן ביתר. כמו בשני הסיפורים הקודמים מקרה שמתחיל כארוע רגיל מתפתח למימדים של חורבן.

"אַשַּׁקָּא דְּרִיסְפַּק חָרֵיב [על, בגלל יצול של עגלה נחרבה] העיר בֵּיתָר, מספרים: דְּהָווּ נְהִיגִי כִּי הֲוָה מִתְיְלִיד יָנוֹקָא שָׁתְלִי אַרְזָא [שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז], יְנוּקְתָא שָׁתְלִי תּוֹרְנִיתָא [כשהיתה נולדת תינוקת היו שותלים תורנית], וְכִי הָווּ מִינַּסְבִּי קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְּנָנָא [וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה]. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלְפָא בְּרַתֵּיהּ [יום אחד עברה שם בתו] של הקֵיסָר, אִתַּבַּר שָׁקָא דְּרִיסְפַּק [נשבר יצול העגלה] שבה נסעה, קְצוּ אַרְזָא וְעָיְילוּ [קצצו עבדיה ארז אחד, מאותם ארזים, והכניסו] לָהּ, וכיון שהיה הדבר חשוב בעיני אנשי העיר ביתר אָתוּ נְפוּל עֲלַיְיהוּ מַחוּנְהוּ [באו בני ביתר התנפלו עליהם והיכו אותם]. אָתוּ [באו] האנשים אָמְרוּ לֵיהּ [לו] לְקֵיסָר: מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדָאֵי [היהודים]! אֲתָא עֲלַיְיהוּ [בא עליהם] למלחמה. ועל אותה שעה דרשו, נאמר: "גָּדַע בָּחֳרִי אַף כּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל" (איכה ב, ג) אָמַר ר' זֵירָא אָמַר ר' אַבָּהוּ אָמַר ר' יוֹחָנָן: אֵלּוּ שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַרְנֵי מִלְחָמָה, כלומר, מפקדי יחידות צבא שהחזיקו בידם חצוצרות לתקוע בהן, שֶׁנִּכְנְסוּ לִכְרַךְ בֵּיתָר בְּשָׁעָה שֶׁלְּכָדוּהָ, וְהָרְגוּ בָּהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטָף, עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָן של כל אלה וְנָפַל לַיָּם הַגָּדוֹל. שֶׁמָּא תּאמַר קְרוֹבָה הָיְתָה לים רְחוֹקָה הָיְתָה מִיל. וכיוצא בזה תַּנְיָא [שנויה ברייתא], ר' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: שְׁנֵי נְחָלִים יֵשׁ בְּבִקְעַת יָדַיִם שבאותו אזור אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ, לצד אחד, וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שלאחר המלחמההיו שם שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד דָּם. בְּמַתְנִיתָא תנא [בברייתא שנו]: שֶׁבַע שָׁנִים בָּצְרוּ גּוֹיִם אֶת כַּרְמֵיהֶן מִדָּמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שזיבל את השדות בְּלֹא שיצטרכו זֶבֶל אחר" (גיטין נז,א).