יתמו חטאים
בסוף הסוגיה שלנו מוזכר שאבא חלקיה ואשתו סבלו משכניהם הבריונים, אבא חלקיה התפלל שהם ימותו ואשתו התפללה שהם יחזרו בתשובה. סיפור כמעט זהה לסיפור זה מסופר במסכת ברכות. שם מסופר על שכנים רעים שהיו לרבי מאיר. גם הוא רצה להתפלל שהם ימותו, וגם שם דוקא ברוריה אשתו חשבה אחרת.

 "בקשר לדרשה כי לא אמר דוד "הללויה" עד שראה במפלתם של רשעים, מסופר: הנהו בריוני דהוו בשבבותיה [אותם בריונים שהיו בשכנותו] של ר' מאיר והוו קא מצערו ליה טובא [והיו מצערים אותו הרבה]. הוה קא בעי [היה מבקש] ר' מאיר רחמי עלויהו [רחמים עליהם] כי היכי דלימותו [שימותו]. אמרה ליה [לו] לר' מאיר ברוריא דביתהו [אשתו]: מאי [מה] דעתך, על מה סומך אתה בתפילה זו שימותו הבריונים משום דכתיב [שנאמר]: "יתמו חטאים מן הארץ" (תהלים קד, לה), וסבור אתה כי טוב לעולם בכליון הרשעים, ואולם מי כתיב [האם נאמר] "יתמו חוטאים"? והלא "יתמו חטאים" כתיב [נאמר], ויש להתפלל לכליונה של הרישעות ולא של הרשע. ועוד, שפיל לסיפיה דקרא [רד, המשך לסופו של הפסוק] שנאמר שם "ורשעים עוד אינם", כיון ש"יתמו חטאים" מכאן והלאה כיצד אפשר יהא ש"רשעים עוד אינם", כלומר, שאינם עוד רשעים? אלא בעירחמי עלויהו דלהדרו [בקש רחמים עליהם שיחזרו] בתשובה, וממילא יתקיים "ורשעים עוד אינם". ראה ר' מאיר צדקת דברי ברוריה ובעא רחמי עלויהו, והדרו [ביקש רחמים עליהם, וחזרו] בתשובה" (ברכות י,א).