למטר השמים תשתה מים
בחומש דברים התורה מצוה את ישראל לשמור את מצוות ה' כדי שיוכלו להחזיק את עצמם בארץ ישראל. התורה ממשיכה ומחדדת את הדרישה הזו בהשואה בין ארץ ישראל לארץ מצרים "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,י-יב). התורה מתארת את הדרך בה הקב"ה מפרנס את ארץ ישראל כדרך פחות בטוחה מהדרך בה מתפרנסת ארץ מצרים. במצרים לא צריך גשם, שם יש נהר, ומושכים ממנו את המים לכל הארץ 'והשקית ברגליך כגן הירק'. ארץ ישראל אינה מישורית והיא ניזונת מהגשם היורד מן השמים. בארץ כזו אין ביטחון כלכלי, אלא קיימת תלות מוחלטת בקב"ה. התיאור הזה שנראה כגנות של ארץ ישראל, מתואר בפסוק דוקא כשבח. התורה מבשרת לבני ישראל שהם יהיו תמיד תלויים בחסדי הקב"ה, ולכן תמיד גם הקב"ה ישגיח עליהם 'תמיד עיני ה' אלוהיך בה'. במצב כזה לא יכול להיות נתק. לא יכול להיות מצב שהאנשים ישכחו מי נותן להם את הפרנסה, בידי מי הם תלויים. ממילא לא יהיה מצב בו הם יפסיקו להתפלל. לא יהיה מצב בו הם ישכחו את ה', ויפסיקו לקיים מצוות. חוסר העצמאות והתלות שיש בקב"ה בארץ ישראל היכולים להתפרש כחסרון כלכלי, נחשבים ליתרון המשמעותי של ארץ ישראל, הם הגורמים לקשר בלתי פוסק, קשר קיים וקבוע בין ישראל לקב"ה.

בהתבוננות במקורות נוספים אנו מוצאים שמצב הגשם מהווה אינדיקציה לגבי מצב הקשר לקב"ה. המקור המפורסם ביותר הוא בפרשה השנייה שבקריאת שמע פרשת 'והיה אם שמוע': "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם" (דברים יא,יג-יז). גם ביחס לכל העולם ושאר העמים אנו רואים שמצב הקשר שלהם לקב"ה משפיע על מצב הגשם שלהם, הנביא זכריה מתאר את העליה לרגל לבית המקדש בחג הסוכות לעתיד, כזמן שבו יבאו כל עמי העולם להשתחוות לה' בבית המקדש וכך הוא אומר: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות. והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם".