תפילות הצדיקים על הגשם
הפרק של הסוגיה שלנו, פרק שלישי במסכת תענית, מובאים בתלמוד סיפורים רבים העוסקים בתפילות ובניסים של חכמי ישראל. בנוסף לסיפור של חוני ולסיפורם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, עוסקים עוד סיפורים רבים בנושא התפילות על הגשם. להלן נביא סיפורים נוספים כפי שמופעים בתלמוד.

"אמר ליה [לו] ר' זריקא לרב ספרא: תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל [ארץ ישראל] לחסידי בבל וכמה גדולים אנשי ארץ ישראל. חסידי בבל רב הונא ורב חסדא, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא אמרי [כאשר היה העולם צריך לגשם, היו אומרים]: ניכניף הדדי וניבעי רחמי [נתאסף יחד ונבקש רחמים] ואפשר דמירצי [שיתרצה] הקדוש ברוך הוא דייתי מיטרא [שיביא מטר] ובכך הודיעו שהם הולכים לבקש על הגשם. תקיפי דארעא דישראל [ארץ ישראל] כגון ר' יונה אבוה [אביו] של ר' מני, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא [כאשר היה העולם צריך לגשם], הוה עייל לביתיה ואמר להו [היה נכנס לביתו ואומר להם]: הבו לי גואלקי, ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא [תנו לי את השק שלי ואלך ואביא לי תבואה בזוז]. כי הוה נפיק לברא, אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא [כאשר היה יוצא לחוץ, היה הולך ועומד במקום עמוק], דכתיב [שנאמר]: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל, א), וקאי בדוכתא צניעא, ומכסי בשקא, ובעי רחמי, ואתי מיטרא [והיה עומד במקום צנוע נסתר, ומתכסה בשק ומבקש רחמים ובא הגשם]. כי הוה אתי לביתיה [כאשר היה בא לביתו], אמרי ליה [היו אומרים לו]: אייתי מר עיבורא [האם הביא אדוני תבואה]? אמר להו [להם]: אמינא [אמרתי בלבי], הואיל ואתא מיטרא [ובא הגשם], השתא רווח עלמא [עכשיו רווח העולם] ולא כדאי לקנותה עכשיו ביוקר. הרי שהיה מסתיר אפילו מבני ביתו שהוא הולך להתפלל על הגשם" (תענית כג,ב).

"ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא [תענית], בעי רחמי [ביקש רחמים] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמר בצער: כמה איכא [יש] הבדל משמואל הנביא הרמתי שהתפלל וירד גשם אפילו בקיץ ליהודה בן גמליאל (הוא ר' יהודה נשיאה)! אוי לו לדור שכן נתקע במנהיגות שכזו, אוי לו למי שעלתה בימיו כך! חלש דעתיה ואתא מיטרא [חלשה דעתו ובא הגשם]" (תענית כד,א).

"רבי גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. נחית קמיה [ירד לפניו] שליח הציבור אילפא, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה ר' אילפי. כאשר אמר בתפילה "משיב הרוח", מיד ונשא זיקא [ונשב הרוח], אמר "מוריד הגשם" מיד ואתא מיטרא [ובא הגשם]. אמר ליה [לו] רבי: מאי עובדך [מה הם מעשיך] הטובים, שבגללם אתה נענה כך בתפילתך? אמר ליה [לו]: דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא [אני גר בעיירה דחוקה בכסף שאין בה יין לקידוש והבדלה] טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא, ומפיקנא להו ידי חובתייהו [טורח אני ומביא אני בכל פעם יין לקידוש ולהבדלה, ומוציא אני אותם ידי חובתם] ובשכר השתדלותו במצוה זו זכה" (שם).

"רב איקלע לההוא אתרא [הזדמן למקום אחד], גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם], נחית קמיה שליחא דצבורא [ירד לפניו שליח הציבור] בתפילה, אמר "משיב הרוח" ונשב זיקא [ונשבה רוח], אמר "מוריד הגשם" ואתא מיטרא [ובא הגשם], אמר ליה [לו] רב: מאי עובדך [מה הם מעשיך] הטובים? אמר ליה [לו]: מיקרי דרדקי אנא, ומקרינא [מלמד תינוקות אני, ומלמד אני מקרא] לבני עניי [עניים] כבני עתירי [עשירים] וכל מי שלא אפשר ליה [יכול לו לשלם] לא שקלינא מיניה מידי [אינני לוקח ממנו דבר]. ואית [ויש] לי פירא דכוורי [בריכה של דגים] וכל מאן דפשע [מי שמתרשל בלימודו], משחדינא ליה מינייהו, ומסדרינן ליה, ומפייסינן ליה [משחד אני אותו בהם, ומרגיע אני אותו, ומפייס אני אותו] עד דאתי וקרי [שהואבא וקורא]" (שם). 

"רב נחמן גזר תעניתא [תענית] על הגשם, בעא רחמי [ביקש רחמים] ולא אתא מיטרא [בא הגשם], אמר בצערו: שקלוה [קחוהו] את נחמן, חבוטו [השליכו אותו] מן גודא לארעא [הכותל לארץ], שהרי רואים שאין התענית שגזר מועילה. חלש דעתיה ואתא מיטרא [חלשה דעתו ואז בא הגשם]" (שם).

"רבה גזר תעניתא [תענית], בעי רחמי [ביקש רחמים] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמרו ליה [לו]: והא [והרי] רב יהודה כי הוה גזר תעניתא [כאשר היה גוזר תענית] אתא מיטרא [היה בא גשם]. אמר להו [להם]: מאי אעביד [מה אעשה]? אי [אם] משום תנויי [לימוד] התורהאנן עדיפינן מינייהו [אנחנו עדיפים מהם], מבני הדור הקודם, דבשני [שבשנותיו] של רב יהודה כל תנויי [לימודם] פירוש / תענית  / כד,ב   בסדר נזיקין בלבד הוה [היה], ולא ידעו הרבה בשאר סדרי המשנה, ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין [ואנחנו מלמדים בשישה סדרים] כולם, וכי הוה מטי [וכאשר היה מגיע] רב יהודה בלימודו במסכת עוקצין להלכה של "האשה שכובשת ירק בקדירה" ואמרי לה [ויש אומרים] בהלכה של "זיתים שכבשן בטרפיהן (בעלים שלהם)", שאותו ירק, או אותם עלים טהורין מלהביא טומאה לאוכל עצמו, אמר: הוייות [מחלוקות] של רב ושמואל קא חזינא הכא [אני רואה כאן], שהיה מתקשה בהבנת הדברים, והיה אומר שהם קשים בעיניו כמו המחלוקות החמורות של רב ושמואל, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [ואנחנו מלמדים במסכת עוקצין שלוש עשרה ישיבות] ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא [כאשר היה חולץ נעל אחת] בלבד לאות צער משום התענית, טרם שחלץ נעל שניה אתי מיטרא [היה בא גשם], ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן [ואנחנו צווחים כל היום ואין שמשגיח בנו], אי [אם] משום עובדא [מעשים לא טובים] אי איכא דחזא מידי [אם יש מי שראה דבר] שאינו ראוי לימא [שיאמר], ואם כן אין הדבר תלוי בחסרונו של רבה, אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה ובעוון הדור אין הגשמים יורדים" (תענית כד,א-ב).

"רב יהודה... חזא כנופיא [ראה קבוצה של אנשים], אמר להו [להם]: מאי האי [מה זה] שאתם מתקבצים יחד? אמרו ליה [לו]: אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן [על כלי של תמרים אנחנו עומדים, שמוכרים אותם עכשיו]. אמר: אם קבוצה גדולה של אנשים עומדים סביב כלי אחד של תמרים לקנותו לאכילה, שמע מינה כפנא בעלמא [מכאן שרעב בעולם], אמר ליה לשמעיה [לו לשמשו]: שלוף לי מסאניי [חלוץ לי את נעליי] לאות צער, שרצוני להתענות על כך. שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא [חלץ לו נעל אחת ובא גשם], כי מטא למישלף אחרינא [כאשר בא לחלוץ את השניה] אתא [בא] אליהו ואמר ליה [לו]: אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו: אי שלפת אחרינא [אם חולץ אתה נעל אחרת] מחריבנא לעלמא [מחריב אני את העולם], שלא יהא לך כל צער בו" (תענית כד,ב).

"רבא איקלע [נזדמן] לעיר הגרוניא, גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמר להו [להם]: ביתו כולי עלמא בתעניתייכו [ילונו כל העם בתעניתם] ולא יאכלו בערב זה. למחר [למחרת בבוקר] אמר להו [להם]: מי איכא דחזא חילמא [האם יש מי שראה חלום] לימא [שיאמר, יספר חלומו]. אמר להו [להם] ר' אלעזר מהגרוניא: לדידי אקריון בחלמי [הקריאו לי בחלומי] משפט זה: שלם טב לרב טב מריבון טב, דמטוביה מטיב לעמיה [שלום טוב לרב טובמאדון טוב שמטובו מיטיב לעמו]. אמר רבא: שמע מינה [למד מכאן] שעת רצון היא מבעי רחמי [לבקש רחמים]. בעי רחמי ואתי מיטרא [ביקש רחמים וירד גשם]" (שם).

"רב פפא גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [ירד גשם], חלש ליביה, שרף פינכא דדייסא, ובעי רחמי [נחלש ליבו מרעב גמע צלחת דיסה, ביקש רחמים] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמר ליה [לו] רב נחמן בר אושפזתי בצחוק: אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא [אם יגמע, יאכל אדוני צלחת אחרת של דיסה ירד גשם], שהרי הכל מתענים ורב פפא אוכל. איכסיף, וחלש דעתיה, ואתא מיטרא [התבייש, וחלשה דעתו, ובא הגשם]" (שם).

"ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מיטרא [היה הולך בדרך ובא גשם], אמרלפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת, שהכל צריכים לגשמים וחנינא בצער מפני הגשם! פסק מיטרא [הגשם] לרדת. כי מטא לביתיה [כאשר הגיע לביתו] אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בצער על עצירת הגשמים וחנינא בנחת? אתא מיטרא [בא הגשם]" (שם).

"ר' חמא בר חנינא גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמרו ליה [לו]: והא [והרי] ר' יהושע בן לוי גזר תעניתא [תענית] ואתי מיטרא [ובא הגשם]! אמר להו [להם]: הא אנא, הא בר ליואי [הרי אני, הרי בן לוי] ואין אנו בדרגה אחת, שנראה שהוא גדול ממני. אמרו ליה [לו]: דניתי וניכוין דעתין, אפשר דתברי צבורא לבייהו דאתי מיטרא [שנבוא ונכוון את דעתינו, שמא ישבור הציבור ליבם, ויבא גשם]. בעון רחמי ולא אתי מיטרא [בקשו רחמים ולא בא גשם]. אמר להו [להם]: ניחא לכו [נוח לכם] שיבא מטר בשבילנו ובזכותנו? אמרו ליה [לו]: הן [כן]. אמר: רקיע רקיע כסי פניך בעננים! לא איכסי [התכסה] הרקיע. אמר בגערה: כמה עזין פני רקיע, שמתחצף ואינו נשמע, איכסי ואתא מיטרא [התכסה הרקיע בעננים ובא גשם]" (תענית כה,א).

"לוי גזר תעניתא [תענית] ולא אתאמיטרא [בא גשם]. אמר לפניו: רבונו של עולם! עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא [בא גשם], אבל כעונש על דברים אלה שאמר בלשון חריפה ואיטלע [נעשה צולע]" (שם).

"ר' חייא בר לולייני שמעינהו להנך ענני דקאמרי [שמע את אותם העננים שאומרים] זה לזה: ניתו וניתבי מיא [הבה נלך ונביא מים] בעמון ומואב בעבר הירדן. אמר לפניו: רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל אומות העולם שמא יקבלוה, ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר? שדו הכא [השליכו כאן] את המים. שדיוה אדוכתיהו [השליכו העננים את הגשם במקומם]" (שם).

"מעשה בר' אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור, שהן מחזור שלם של תעניות על הגשם ולא ירדו גשמים, בסוף התענית האחרונה התחילו הצבור לצאת מבית הכנסת. אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם?! שהרי אם לא ירדו גשמים ימותו הכל ברעב. געו (הרימו קול) כלהעם בבכיה, וירדו גשמים. שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה בתענית, ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד ר' עקיבא אחריו ואמר בלשון זו: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו", וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן [היו מרננים חכמים] כיצד התלמיד, רבי עקיבא, נענה ואילו רבו רבי אליעזר אינו נענה, יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה רבי עקיבא גדול מזה מר' אליעזר, אלא שזה רבי עקיבא מעביר על מידותיו (שהוא ותרן וסלחן) ולכן הקדוש ברוך הוא מוותר למענו על גזר-הדין הקשה, מידה כנגד מידה, וזה רבי אליעזר אינו מעביר על מדותיו, ולכן נוהגים עמו גם כן על פי שורת הדין" (תענית כה,ב).