האם האדם צריך את המלאכים ומה המלאכים מבינים
לגבי הדין שנאמר במשנה שמותר להתפלל בכל לשון, אומרת הגמרא שזה דוקא בתפילה בציבור, אבל יחיד אינו יכול להתפלל בלשון ארמית כיוון שהמלאכים אינם מבינים לשון ארמית ולא יתייחסו לתפילתו. לפי זה יוצא שתפילת הרבים עולה לשמים באופן ישיר ללא סיוע המלאכים ותפילת היחיד צריכה את סיוע המלאכים ולכן אין לאומרה בלשון שהמלאכים לא מבינים. מצד שני הגמרא מוסיפה ומביאה סיפור שבו נשמעו מלאכים מדברים בלשון בארמית. הגמרא מסבירה שמדובר רק במלאכים האומרים דברים ואינם מבינים מה הם אומרים, כמו כן מעלה הגמרא אפשרות שמדובר במלאך גבריאל שהוא המלאך היחיד המבין ארמית.

במסכת שבת מובאת סוגיה העוסקת בשאלה מה יש לומר לחולה כנכנסים לבקרו. בהמשך מספר רבה בר בר חנה שלפעמים רבי אלעזר היה לחולה "רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם" [ה' יזכרך לשלום], בארמית. הגמרא מסבירה שהוא אמר תפילה בארמית ללא חשש כיוון שהשכינה נמצאת עם החולה, והוא לא זקוק למלאכים שיקבלו את תפילתו.

"שנינו כי תְּפִלָּה נאמרת בכל לשון. והטעם הוא: תפילה רַחֲמֵי [בקשת רחמים] הִיא, כָּל הֵיכִי דְּבָעֵי מְצַלֵּי [כל אופן שרוצה הוא מתפלל], ושואלים: וּתְפִלָּה בְּכָל לָשׁוֹן היא נאמרת? וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל (יבקש) אָדָם צְרָכָיו בתפלה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּית, וכפי שאָמַר ר' יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין (מטפלים) לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין (יודעים) בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה], הָא [זו] שאמר ר' יוחנן שאינו יכול לומר תפילתו בכל לשון הרי זה בּתפלת יָחִיד הצריך לסיוע המלאכים, ואולם הָא [זו] ששנינו במשנה שיכול להתפלל בכל לשון הרי זה בתפילה בְּצִבּוּר. ושואלים: וְהאם אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִיןבְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי? וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא]: יוֹחָנָן כּהֵן גָּדוֹל שָׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: נִצְּחוּ טַלְיָא דְּאָזְלוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא לְאַנְטוֹכְיָא [ניצחו הילדים, הצעירים, שהלכו למלחמה לאנטיוכיה]. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שֶׁשָּׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: בְּטֵילַת עֲבִידְתָּא דַּאָמַר שְׂנָאָה לְאַיְיתָאָה עַל הֵיכָלָא [בטילה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל] וְנֶהֱרַג גַּסְקַלְגָּס (גיוס קליגולה) וּבָטְלוּ גְּזֵירוֹתָיו וְכָתְבוּ אוֹתָהּ שָׁעָה שנשמעה בת הקול, וְנמצא אחר כך שכִּיוְּונוּ בדיוק לאותה שעה שאירע הדבר. והרי בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי הָיָה אוֹמֵר! ומשיבים: אִי בָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור]: בַּת קוֹל שָׁאנֵי [שונה] דִּלְאִשְׁמוּעֵי עֲבִידָא [שלהשמיע היאעשויה] ומדברת גם בלשון ארמית, ואולם אינה שומעת אלא בלשון הקודש. וְאִי בָּעֵית אֵימָא [ואם תרצה אמור] המלאך גַּבְרִיאֵל הֲוָה [היה] זה. שאָמַר מָר [החכם] על יוסף: בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, ודווקא הוא בקי בכל הלשונות, אבל לא שאר המלאכים" (סוטה לג,א).

"תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בשבת, אינו מדבר כדרך שנוהגים בחול, אלא אומר: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעק (ולבקש רחמים ותחנונים כביום חול), וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא". וְר' מֵאִיר אוֹמֵר שראוי להוסיף: "יְכוֹלָה הִיא (זכות השבת) שֶׁתְּרַחֵם. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר שראוי לומר: "הַמָּקוֹם (ה') יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל". ור' יוֹסֵי אוֹמֵר שראוי לומר: "הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל", שכולל את החולה הזה בכלל ישראל. שֶׁבְנָא אִישׁ יְרוּשָׁלַיִםכשהיה בא לבקר חולה, בִּכְנִיסָתוֹ היה אוֹמֵר "שָׁלוֹם", וּבִיצִיאָתוֹ היה אוֹמֵר: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבא, וְרַחֲמָיו, של ה', מְרוּבִּים, וְשִׁבְתוּ בְּשָׁלוֹם". ומעירים: כְּמַאן אָזְלָא הָא [כשיטת מי הולכת הלכה זו] שאָמַר ר' חֲנִינָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּעָרְבֶנּוּ בתפילתו בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל? כְּמַאן [כשיטת מי]? כְּשיטת ר' יוֹסֵי. וְאָמַר ר' חֲנִינָא: בְּקוֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת. שהמבקר והמנחם מביאעצמו לידי צער ביום השבת, ורק משום המצוה שבדבר התירו. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בַּתְרֵיהּ [כאשר הייתי הולך אחריו] אחרי ר' אֶלְעָזָר לְשַׁיּוֹלֵי בִּתְפִיחָה [לשאול בשלומו של חולה], זִימְנִין אָמַר [לפעמים היה אומר]: "הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם". וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ [ולפעמים היה אומר לו]: "רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם" [ה' יזכרך לשלום], ואמר זאת בארמית כשלא הבין החולה עברית (רא"מ הורוביץ). ושואלים: הֵיכִי עָבֵיד הָכִי [איך עשה כך] להתפלל בארמית? וְהָאָמַר [והרי אמר] רַביְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי. וְכן אָמַר ר' יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ (מטפלים בו) להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין (מבינים) בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, אלא לשון הקודש בלבד! ומשיבים: שָׁאנֵי [שונה] החוֹלֶה כיון שהשְׁכִינָה עִמּוֹ, אינו נזקק למלאכים כדי להכניס תפלתו לפניו. וכפי שאָמַר רַב עָנָן אָמַר רב: מִנַּיִן שֶׁשְּׁכִינָה סוֹעֵד ומסייעת אֶת הַחוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" (תהלים מא, ד). תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אֶלָּא מִתְעַטֵּף בטליתו באימה ובכבוד, וְיוֹשֵׁב לְפָנָיו, לפני החולה ונמוך ממנו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל הַחוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי", וצריך לנהוג כבוד בשכינה. ומעין זה אָמַר רָבָא שכך אָמַר רָבִין: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה בשעת חוליו? שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" (שבת יב,א-ב).