קריאת המגילה בלועזית
בקריאת המגילה בנוסף לחובת הקריאה שדומה לשאר חובות האמירה שבהלכה, נוסף מימד של פרסום הנס. כאשר קוראים את סיפור הנס, הנס מתפרסם וזה חלק מתכלית הקריאה. לכן, נקבע שלמרות שאדם שאינו מבין עברית יוצא ידי חובת קריאת המגילה בעיברית, הקריאה בלשונות אחרים כשרה רק כאשר הקורא מבין את אותו לשון.

"שנינו במשנה: אבל קורין אותה את המגילה ללועזות בלעז, ומקשים: והא [והרי] אמרת זה עתה במשנה: קראה בכל לשון לא יצא! ומשיבים: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מדובר כאן בלעז יווני, שיש לו דין מיוחד, ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוקהיה הדבר]? אילימא דכתיבה [אם תאמר שהיא כתובה] אשורית (בעברית), וקרי לה [וקורא אותה] בלשון היוונית היינו [הרי זו] קריאה על פה, והרי אמרנו כבר שלא יצא! אמר ר' אחא אמר ר' אלעזר: הכוונה שהיא כתובה בלעז יונית... מיתיבי [מקשים] לרב ושמואל האומרים כי ללעז יווני יש דין מיוחד, ממה ששנינו בברייתא: קראה את המגילה גיפטית (מצרית), עברית, עילמית, מדית, יוונית לא יצא, הרי מכאן שאין יוצאים בקריאת המגילה בלעז יווני! ומתרצים: צריך לומר כך; הא [זו] של רב ושמואל לא דמיא [אינה דומה] אלא להא [לזו] ששנויה בברייתא אחרת: קרא את המגילה גפטית לגיפטים, עברית לעברים, עילמית לעילמים, יוונית ליוונים יצא. ושואלים: אי הכי [אם כך], שאם קורא לאדם המדבר בשפה לועזית את המגילה באותה לשון בה הוא מדבר, שהוא יוצא בכך ידי חובה, אם כן רב שמואל אמאי מוקמי לה למתניתין [מדוע מעמידים הם את המשנה] בלעז יוונית דווקא? לוקמה [שיעמידו אותה] בכל לעז שהוא ובקריאה לדוברים באותה שפה! אלא, מתניתין [משנתנו] צריכים להבין אותה כברייתא שאין יוצאים בקריאת המגילה בלעז לאדם שאינו מבין. וכי איתמר [מה שנאמר] בשם רב ושמואל בעלמא איתמר [בכלל נאמר], לא כפירוש למשנתנו אלא כהלכה לעצמה. וכך יש לגרוס: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: לעז יווני לכל כשר, גם לאלה שאינם יוונים. ומקשים, והא קתני [והרי שנה] בברייתא: יוונית ליוונים, ונדייק: ליוונים אין [כן], לכולי עלמא [לכל העולם לאחרים] לא! ומשיבים: אינהו דאמור [הם שאמרו] דבריהם כשיטת רבן שמעון בן גמליאל אמרו. דתנן [שכן שנינו במשנה]: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף ספרים (ספרי תורה) לא התירו חכמים שיכתבו פרט לעברית אלא רק ביוונית, ומכאןשהשפה היוונית דינה כעברית לכל דבר. ומקשים: אם כן, ולימרו [ושיאמרו] במפורש: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ומדוע הוצרכו לומר זאת בסגנון כאילו היתה זו הלכה חדשה? ומשיבים: אי אמרי [אם היו אומרים] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הוה אמינא [היינו אומרים] כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בשאר ספרים של קודש, אבל מגילה דכתיב [שנאמר] בה "ככתבם", אימא [אמור] שלא ייצאו ידי חובה בקריאתה יוונית על כן קא משמע לן [השמיע לנו] בדבריהם שאפילו במגילה יצא.

שנינו במשנה: והלועז ששמע אשורית יצא. ותוהים: והא לא ידע מאי קאמרי [הרי איננו יודע מה שהם אומרים] שהרי איננו מבין עברית, וכיצד יצא ידי חובתו בעברית? ומשיבים: מידי דהוה [כשם שהוא] הדבר ביחס לנשים ועמי הארץ שאף הם אינם מבינים עברית כראוי, ובכל זאת יוצאים ידי חובתם בקריאתה. ועוד מתקיף לה [מקשה עליה] רבינא, על השאלה ששאלנו כיצד יוצאאדם כשאינו מבין את לשון המגילה: אטו אנן [וכי אנו] אף החכמים, האם הביטוי "האחשתרנים בני הרמכים" (אסתר ח, י) הכתוב במגילה מי ידעינן [האם אנו יודעים, מבינים] מה הוא? אלא העיקר הוא שיש מצות קריאה ופרסומי ניסא [ופירסום הנס] בכלל, והכא נמי [כאן גם כן] כאשר קוראים ללועזים בעברית מצות קריאה ופרסומי ניסא [ופרסום הנס] יש בדבר, ודי בכך" (מגילה יח,א).