המרחק של האנשים הפשוטים מהבנת נסתרות התורה
בהקדמתו לפירוש המשניות מסביר הרמב"ם שהפרספקטיבה של ההסתכלות שלנו היא כל כך מצומצמת ביחס לאמת, ולכן כשאנו מסתכלים על עניינים שנוגעים לחכמה האלוהית אנו בהכרח מפספסים את המציאות הנכונה. בנושאים אלו ככל שהחכמים המוסרים לנו את נסתרות החכמה יותר קדומים ויותר רוחניים, הם רואים את האמת בצורתה הנכונה. אם נדמה לנו שדבריהם רחוקים מהאמת זה ודאי בגלל קוצר דעתנו והחיים הגשמיים שלנו. עניין זה דומה לאדם שמסתכל על השמש בלי להבין ולהכיר במרחק שלה מכדור הארץ, כעל כדור בגודל בינוני. אותו אדם משוכנע שהמלומדים המדברים על הגודל האמיתי של השמש, מדמיינים ומקשקשים. כך גם דעתנו נחשבת ביחס להבנה הנכונה של נסתרות התורה. מצד שני ההכרה בעניינים אלו ובדרשות חז"ל היא נחוצה והכרחית עד מאוד לחיזוק וביסוס האמונה הנכונה באלוהים

.הקדמת הרמב"ם למשנה
"ענין... הדרש שהובא התלמוד, אין לחשוב שהוא קל חשיבות, או שתועלתו מעטה, כי הוא לתכלית גדולה מאד, במה שהוא כולל מן הרמזים העמוקים והענינים הנפלאים, לפי שאם יעויין עיון מעמיק באותם הדרשות. יובן מהם מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו, ויתגלו מהם מן הענינים האלקיים וענינים אמתיים ככל אשר הסתירו אנשי המדע וככל אשר כלו בו הפילוסופים דורותיהם, וכשתביט בהם בפשוטם תמצא בהם נגד המושכל מה שאין למעלה ממנו. ועשו כך לענינים נפלאים, האחד לעורר הבנת הלומדים, וגם לשוע עיני הכסילים אשר לא יוארו לבותיהם לעולם, ולו תוצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל האמת על בוריה. והחכמים ע"ה היו מסתירים זה מזה סתרי תורה, וספרו שאחד מן החכמים נזדמן עם אנשים שהיו בקיאים במעשה בראשית והוא היה יודע מעשה מרכבה, אמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה, נענו לו, לאחר שלמדוהו מעשה בראשית נמנע מללמדם מעשה מרכבה. ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או שרצונו להתגדל עליהם, כי המדות האלה מגונות אפילו לאחד השפלים שבעם, כל שכן לאנשים הגדולים, אלא עשה זאת מפני שראה עצמו ראוי ללמוד מה שבידם ולא מצאם ראוים ללמוד מה שבידו, ולמד על ענין זה ממאמר שלמה דבש וחלב תחת לשונך, ופירשוהו ע"ה ואמרו שענין דברים אלו שהמושגים הערבים שהנפש מתענגת בהם כעונג חוש הטעם בדבש וחלב ראוי שלא ייאמרו ושלא יוצאו מתחת הלשון בשום פנים וזהו אמרו תחת לשונך. כי ענינים אלה אינם ממה שאפשר ללמדם, ואינם נדרשים ברבים, אלא רומזים עליהם בספרים רמזים נסתרים, ואם הסיר ה' המסך מעל לב מי שרצוי לפניו אחרי שהכשיר עצמו בלמודים יבין מהם לפי כח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלמוד וההשתדלות בעסק התורה אלא לכוון את לבו לה' ויתפלל לפניו ויתחנן שיחנהו דעת ויעזרהו ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי הקדש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. וכשיגלה ה' לאדם מהם מה שיגלה יסתירם כמו שאמרנו, ואם ירמוז במשהו מהם הרי רק למי ששלמה דעתו ונודע ישרו כמו שביארו וביררו במעשיות רבות בתלמוד. ולכן אין ראוי לאדם השלם לפרסם מה שידע מהסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו, לפי שאם יציענו לפני כסיל, אם לא יגנהו בפניו ודאי לא ייטב בעיניו, ולפיכך אמר החכם באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ועוד שהלמוד לרבים לא יתכן אלא בדרך חידה ומשל כדי לכלול הנשים והנערים הקטנים, כדי שכשתגיע דעתם לשלמות ידעו ענין אותם המשלים, ועל ענין זה רמז שלמה באמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ומשום כך דברו חכמים ע"ה בענינים האלקיים ברמז. ולכן ראוי לאדם שאם נזדמן לו מדבריהם דבר שהוא נגד המושכל לפי דעתו שלא ייחס החסרון לאותם הדברים אלא ייחס החסרון לשכלו. וכשיראה משל ממשליהם שפשוטו רחוק מאד מבינתו ראוי לו להצטער מאד על כך שלא הבין הענין, עד שנעשו אצלו כל הדברים האמתיים בתכלית הריחוק. לפי ששכלי בני אדם נבדלים כהבדלי המזגים, וכמו שמזג אדם זה טוב וקרוב לממוצע יותר ממזג אדם אחר, כך יהיה שכל אדם זה נכון ושלם משכל אדם אחר. ואין ספק שאין שכל מי שידע ענין נשגב כשכל מי שאל ידע אותו הענין, לפי שזה שכל בפועל וזה שכל בכח. ולפיכך יש דברים שאצל אנשים מסויימים הם נכונים וברורים בתכלית, ואצל אחר הם בגדר הנמנעות, כפי ערך מעלתם בחכמה.
והנני נושא לך בזה משל פשוט, נניח שאמרנו לאדם מלומד בחכמת הרפואה והחשבון והמוסיקה, בקי בחכמת הטבע, זך הרעיון, בעל הבנה, ואין לו שום ידיעה בחכמת ההנדסה וחכמת התכונה. מה דעתך על אדם הטוען כי גוף השמש הזה שאנחנו רואים אותו עגול קטן שהו גוף כדורי, גודל אותו הכדור כגודל כדור הארץ מאה וששים ושש פעמים ושלש שמיניות פעם, ושכדור הארץ שבו שיערנו הוא כדור שהיקפו עשרים וארבעה אלף מיל, ונמצא לפי זה שכבר הגיע לידיעת כמה מילין יש בתשבורת כדור השמש. הרי בלי ספק שאותו זך הרעיון היודע מן החכמות כמו שאמרנו לא ימצא בלבו שום אפשרות לאמתות טענה זו, וכל זה יהיה אצלו בלתי ניתן להשיגו, ובעיון ראשון תעמוד לפניו הטענה השכלית שטענה זו בטלה, כי איך יתכן שהאדם שהוא על זרת אחת בארץ ידע שיעור גופה והיקפה ותשבורת שטחה עד שהיא ידועה אצלו כידיעתו תשבורת חלקה אחת בארץ, ואיך יתכן שגוף השמש בשמים במרחק רב ממנו, שאפילו ראיית אותו הגוף בבירור אינה אפשרית, ולא יראה ממנו אלא קרניו בלבד, וכבר הגיע עד כדי למדדו ולדייק תשבורתו בשלש שמיניות פעם, הנה זה הבל בהחלט, ולא ישאר אצלו שום ספק שטענה זו מן הנמנעות, אבל כשיורגל בספרי ההנדסה וילמד כראוי בעניני התבניות הכדוריות וזולתן מן התבניות היחסיות ויעבור אח"כ לספר שנתחבר בענין הזה וכדומה לו כלומר ספר התכונה הידוע ספר ה"מגסטי" אז יתברר לו ענין זה ויהיה אצלו דבר ברור שאין בו ספק שכבר נתאמת במופת, ולא ישאר אצלו הבדל בין אמתת גודל השמש שהוא כמדה הזו ובין אמתת מציאותה, ותשוב דעתו לאמת באמתות שלמה את הדבר שהיה אצלו בתכלית הריחוק. כל זה לפי ההנחה שהאדם שהצענו לפניו שאלה זו הוא אדם מלומד במדעים אחרים, והוא גם זך רעיון מהיר הבנה, והשאלה ששאלנוהו מסוג השאלות הלמודיות שהם מן הדרגות שבהם עולים לענינים האלקיים, כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל, ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אמו אל חיק אשתו, אם נציע לפניו שאלה מן השאלות האלקיות הכמוסות בדרשות, אין ספק שיהו רחוקים בעיניו כרחוק שמים מארץ, ויירתע שכלו מלהבין מהם דבר כלל. לכן צריך שנקבע בלבנו אמתותם, ונעיין בהם היטב, ואל נמהר להרחיק שום דבר מהם, אלא כל מה שירחק בעינינו משהו מהם נרגיל את עצמינו במדעים עד שנבין כוונתם באותו הענין אם תוכל דעתינו להבינו, לפי שהם ע"ה על אף שהיו שוקדים על הלמודים וטובי שכל ומוכשרים ונתחברו לאנשים גדולים ופירשו מתאות העולם וכל אשר בו, היו מיחסים חסרון לעצמם בהשואה לקודמיהם, והוא אמרם לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית אינו. כ"ש אנחנו שעם אבדן המדע והחכמה מאתנו כמו שיעד לנו יתעלה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, נתיחדו בכל אחד ממנו ארבעה דברים, חולשת שכל, והתגברות התאות, והעצלות מללמוד, והחריצות לרדיפת עניני העולם הזה, ארבעת שפטי הרעים, והיאך לא ניחס החסרון לעצמינו בהשואה אליהם".