רמב''ם, הגדרת מעשה בראשית ומעשה מרכבה
במשנה של סוגייתנו מגדירה המשנה את העניינים בתורה שיש הגבלה על העיסוק בהם. העיסוק בהם בצורה לא נכונה יכול להוביל לטעיות מזיקות, ונדרשים תנאים מיוחדים על מנת לעסוק בהם ולמוסרם לתלמידים. העניין הראשון שמוגדר כעניין בעייתי הוא העיסוק ב'עריות' עיסוק בנושא זה מוגבל רק לשניים ואין לעסוק בו בשלושה. העניין השני המוגדר כבעייתי הוא העיסוק ב'מעשה בראשית' ואין לעסוק בו אפילו בשניים. העניין השלישי הוא העיסוק ב'מעשה מרכבה' ואותו אין למסור אפילו ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. הרמב"ם בפירוש המשניות מגדיר כל אחד מתחומים אלו. מסביר את טעם ההגבלה על העיסוק בו, ואת הנזקים שעלולים להגיע לעוסק בהם בצורה לא נכונה.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת חגיגה פרק ב
אמר שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן השומעין פחות משלשה, וטעם הדבר כדי שלא יתעסק אחד מהם במשא ומתן עם הרב והשנים במשא ומתן זה עם זה ותטרד דעתם ולא ידעו הדין הנכון בסתרי עריות, ומחמת תאות רוב בני אדם בענין זה לא יקפידו אם נפל להם ספק במה ששמעו מן הרב ויכריעו להקל.
אמר ולא במעשה בראשית בשנים וכל שכן שלא יהו יותר, ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלים, וכבר ביארנו טעם זה בהקדמתינו לחיבור זה, והוא שההמון אי אפשר להם להבין אותם הענינים ואינם נמסרין אלא מאחד לאחד, ונזהרים בהם כי מעט מאד יבין בהם ההמון, וכשישמעם הפתי תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרים את האמת, והם האמת.
אבל מעשה מרכבה אין דורשין בהם כלל אפילו ליחיד אלא אם כן היה כמו שאמר חכם ומבין מדעתו, והוא שמתעורר ומבין הענינים מעצמו ואינו צריך לבאר לו, אלא רומזים לו ברמז והוא לומד ודן על פיו מעצמו, וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי הפרקים, לפי שיש שם ענינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מעאנינין.
ושמע ממני אני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים, והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה המדע האלהי והוא הדבור על כללות המציאות ועל מציאות הבורא ודעתו ותאריו וחיוב הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שאחרי המות. ומחמת חשיבות שני המדעים הללו הטבעי והאלהי ובצדק החשיבום, הזהירו מללמדם כשאר המדעים הלמודיים, וידוע שכל אדם בטבעו משתוקק לכל המדעים בין שהוא טפש או חכם, וא אפשר לאדם שלא יחשוב בשני המדעים האלו בעיון ראשון, ומשליט מחשבתו עליהם בלי שיהיו לו הקדמות ולא נכנס בשלבי המדע, לפיכך מנע מזה והזהיר על כל. ואמר בהפחדת המשליט מחשבתו במעשה בראשית בלי הקדמות כמו שאמרנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר בהרתעת המשליט מחשבתו ומתבונן בעניני האלהות בדמיונו הפשוט מבלי שיתעלה בשלבי המדעים כל שלא חס על כבוד קונו וכו'.
ורתוי לו כאלו לא בא לעולם, פירושו שהעדרו מן האנושות והיותו מין משאר מיני בעלי חיים טוב למציאות מאשר היותו אדם, מפני שרוצה לדעת דבר שלא לפי דרכו ושלא לפי טבעו. כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא סכל בעניני המציאות. וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן כדי לדעת מה על השמים ומה תחת הארץ בדמיונו הנפסד שמדמה אותם כעלייה על גבי בית, וכן מה היה קודם שנבראו השמים ומה יהיה אחרי העדר השמים, ודאי שזה יביאהו לידי שגעון ושממון. והתבונן בביטוי הנפלא הזה האמור בעזר אלהי באמרו כל שלא חס על כבוד קונו, הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיון שאינו יודע ערך הדבר הזה שניתן לו הרי הוא מופקר בידי תאותיו ונעשה כבהמה, וכך אמרו מאי שלא חס על כבוד קונו זה העובר עברה בסתר, ואמרו במקום אחר אין המנאפים מנאפים עד שתכנס בהם רוח שטות, וזה אמת, לפי שבעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. והזכיר ענין זה במקום זה לפי שאמר לעיל הן הן גופי תורה, לפיכך הזכיר ענינים שהם יסודות גופי תורה. וכבר הזהירו בתלמוד מללמדם ברבים ומנעו מזה מאד וצוו שיהא האדם מלמד אותם לעצמו בעצמו ואל יעברו ממנו לזולתו וסמכו את זה למאמר שלמה בענין זה על דרך המשל דבש וחלב תחת לשונך.