משנה
בתחילת פרק שני במסכת חגיגה מגדירה המשנה, מה וכיצד ראוי ומותר ללמוד מסתרי התורה.

"אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה שהחכם הדורש בדיני עריות החמורים לאיעשה זאת בפני קהל, אלא בפני פחות משני תלמידים, שהוא והם ביחד שלושה,וְלֹא דורשים בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית ובסודות הבריאה בִּשְׁנַיִם, הוא ותלמיד, וְלֹאדורשים בְּמעשה מֶרְכָּבָה שהם ענייני הסוד הקשורים בדרך הנהגתו של העולםבְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אותו יחיד חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ את רובם של דברים. ובאותונושא: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים רָתוּי (ראוי) לוֹ כְּאִילּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם; כלהמתבונן בְּמַה שהוא לְּמַעְלָה מן הרקיע מעל ראשי החיות, מַה לְּמַטָּה מהן, מַהלְּפָנִים מה היה קודם שנברא העולם, וּמַה לְּאָחוֹר מה יהיה אחר שיכלה העולם(תוספות). וְכָל שֶׁלּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ ושואל ועוסק בדברים שאין רשאים לעסוקבהם רָתוּי (ראוי) לוֹ שֶׁלּא בָּא לָעוֹלָם" (חגיגה יא,ב).