'אחר'
צורת היציאה הכי מפתיעה, ומבחינה מסויימת גם הכי טרגית, מן הפרדס, היא יציאתו של אלישע בן אבויה לתרבות רעה. אלישע בן אבויה היה תנא בסדר גודל עצום מבחינת צדיקותו ומבחינת חכמתו. הכניסה לפרדס הביאה אותו למימדים שהוא לא היה מסוגל להתמודד איתם, והתגובה שלו הייתה בריחה. התרחקותו הייתה כה גדולה עד שהתחילו לכנותו 'אחר'. כשהגיע אלישע לכפירה מינו דוקא את מטטרון המלאך שגרם לבילבול שלו להעניש אותו. הוא קיבל רשות למחוק את כל זכיותיו של אלישע. לאחר שנמחקו זכיותיו יצאה בת קול בעולם ואמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", כלומר שערי התשובה על העוונות פתוחים לכל בני האדם וביכולתם לתקן את מעשיהם, חוץ מאלישע. אלישע הגיע לרמת ריחוק כזו שאין ממנה דרך חזרה. אמר אלישע לעצמו, 'עולם הבא כבר לא יהיה לי לפחות אהנה מהעולם הזה'. יצא אלישע לתרבות רעה והתחיל לעבור עבירות.
לגבי שמו 'אחר' מסופר מגמרא שפעם אחת הוא ניגש לזונה אחת. הזונה היכרה את אלישע כתנא גדול ותמהה בפניו 'האם אינך אלישע, כיצד תנא גדול כמותך ניגש לעשות כאלו עבירות'. אלישע בחר לא להרפות ממנה וכדי לשכנע אותה שאינו שומר מצוות כלל עקר בפניה צנון בשבת. כשראתה הזונה את זה אמרה "אחר הוא", אין זה אלישע אלא אדם אחר, ולכן נקרא שמו אחר.
כיוון שיצא לתרבות רעה פרשו כל התנאים מחברתו של אחר חוץ מרבי מאיר. רבי מאיר טען שכיוון שאחר הוא תלמיד חכם, ויש ידיעות בתורה שהוא אינו יכול לקבלם אלא דרכו, הוא ממשיך ללמוד ממנו תורה. לימוד זה נמשל בגמרא לאדם המוצא רימון שאוכל את תוכו וזורק את קליפתו, כך גם רבי מאיר למד את תורתו של אחר ולא הושפע ממעשיו הרעים ומדעותיו המקולקלות. פעם אחת סיפר לו 'אחר' שרבי עקיבא הסביר את הפסוק "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח,יז), כך: כשם שזהב וזכוכית גם אם נשברו יש להם תקנה, ניתן להתיך אותם ולעשות מהם כלים חדשים. כך גם תלמיד חכם שסרח, יש לו תקנה, הוא יכול לחזור בתשובה. שאל רבי מאיר את אחר 'ומה איתך' מדוע אתה אינך חוזר. ענה לו אחר, 'אני שמעתי שדרכים שלי לחזרה נעולות'. פעם אחרת היה אחר רוכב בשבת והיה רבי מאיר הולך אחריו. לאחר זמן אמר אחר לרבי מאיר, 'חזור, אני חישבתי ואנו יוצאים כעת מתחום שבת, אסור לך להמשיך ללכת'. שוב שאל אותו רבי מאיר 'ומה איתך, מתי אתה תחזור'. אמר לו אחר שוב 'כבר אמרתי לך שאין לי סיכוי'. בכל זאת הצליח רבי מאיר לסחוב את אחר לבית הכנסת אחד. אחר ראה בבית הכנסת שם ילד קטן אחד, והוא שאל אותו מה הוא לומד היום. ענה לו הילד 'היום למדתי את הפסוק "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיה מח,כב). אחר ראה בזה סימן שמשמים לא מאפשרים לו לחזור. רבי מאיר לא הרפה והוא סחב אותו לבית כנסת נוסף. שוב הילד שהיה שם ציטט פסוק  האומר שלרשע אין תקנה. רבי מאיר לא ויתר וסחב את אחר מבית כנסת לבית כנסת שלוש עשרה פעמים. בכל בתי הכנסת נמצא ילד שדרש דרשה באותו סגנון, ואחר נשאר בסירובו לחזור בתשובה. כשמת אחר החליטו בשמים שלא לדון אותו כלל. אם ינסו להכניסו לגיהנום התורה שלמד תגן עליו, ולהכניסו לעולם הבא אי אפשר שהרי הוא חטא, לכן לא דנו אותו. רבי מאיר אמר על זה 'מוטב שידונו אותו ויענישו אותו כדי שבסוף הוא יזכה להגיע לעולם הבא', אחרי שיענש. לכן כשהוא נפטר ועלה לשמים הוא תבע שידונו את אחר. בשמים אכן דנו את אחר לגיהנום ומאז עלה עשן מקברו של אחר. רבי יוחנן אמר על מעשה זה 'האם זו חכמה לשרוף את הרב, החכמה היא להביא אותו לעולם הבא, המתינו עד שאני אמות ואז תראו שיפסק העשן מעל קברו. כשרבי יוחנן מת אכן הפסיק העשן מעל קברו של אחר ונודע שהוא הוציא את אחר מן הגהנום.