המלך והכהן הגדול
הפרק שלנו אינו עוסק רק בדיני המלך הוא עסוק גם בדיני הכהן הגדול. כשם שהמלך הוא מלך העם והשולט בממלכה, כך הכהן הגדול הוא מלך הכהנים והשולט במקדש. הדינים המיוחדים לכהן הגדול מקבילים ומושווים לדיני המלך בנקודות רבות. המלך אינו נידון בבית דין, והכהן הגדול נידון לפעמים בבית דין מיוחד (בסנהדרין הגדולה). המלך אינו מעיד בבית הדין, והכהן הגדול אינו מעיד אלא בדינים הנוגעים למלך. המלך אינו משתתף בהלוויות, והכהן הגדול אינו משתתף בהלוויות. כל העם משתתפים באבילות של המלך, וכל העם משתתפים באבילות של הכהן הגדול. כשם שיש לנהוג כבוד רב במלך כך יש לנהוג כבוד רב בכהן הגדול. להלן דיני הכהן הגדול מהלכות כלי המקדש ברמב"ם.

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה  
הלכה א
כהן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה, אין לו ממון כל הכהנים נותנין לו משלהן כל אחד לפי עשרו עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולן.  

הלכה ב
ואין אחד מכל אלו מעכב אלא כל זה למצוה אבל אם נתרבה מכל מקום נתרבה.  

הלכה ג
וחייב כהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ולא יקל בעצמו עם שאר העם ולא יראו אותו ערום לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא ולא כשמסתפר שנאמר הכהן הגדול מאחיו מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה, רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו.  

הלכה ד
לא יכנס לבית המשתה ולא לסעודה של רבים אפילו הם של מצוה, אבל הולך הוא אם רצה לבית האבל, וכשהוא הולך אינו הולך בערבוביא עם שאר הכהנים, אלא מסבבין אותו הכהנים וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשוח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תנוחמו, והן מכבדין אותו כפי כחן.  

הלכה ה
מת לו מת אינו יוצא אחריו, ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש, וכל העם באים לנחמו לביתו, והוא עומד בשורה וסגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו, ואומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים.  

הלכה ו
וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים שנאמר ובגדיו לא יפרום, ואם קרע לוקה, אבל קורע הוא מלמטה כנגד רגליו, ואינו מרבה פרע לעולם שנאמר את ראשו לא יפרע ואפילו בעת שלא יכנס למקדש, אלא מספר מערב שבת לע"ש, ואינו מספר בתער אלא בזוג ראש שערה זו בעיקר זו עד שיראה כאילו הוא צמח כאחת שנאמר ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהן. +/השגת הראב"ד/ עד שיראה כאילו הוא צמח. א"א איני מבין המופת הזה אבל אני אומר ראש שער העליון יורד עד עיקרו של תחתון וגוזז את התחתון עד עיקרו שלא ירד מראשו של עליון ולמטה כדי שיהא מצחו ופדחתו מגולה.+  

הלכה ז
ובית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כ"ג, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם.  

הלכה ח
כ"ג דן ודנין אותו ומעידין עליו, ואין דנין אותו דיני נפשות אלא בב"ד הגדול בלבד שנאמר כל הדבר הגדול יביאו אליך.  

הלכה ט
היה יודע עדות אינו חייב להעיד ואפילו בב"ד הגדול שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד, ואם היתה עדות למלך ישראל ה"ז הולך בב"ד הגדול ומעיד לו.  

הלכה י
וכבר ביארנו בספר קדושה שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה, ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת, וחולץ וחולצים לאשתו, ומייבמין את אשתו ואם גירש אשה מותרת להנשא לשאר העם.  

הלכה יא
בזמן שכ"ג נכנס להיכל להשתחוות ג' אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות שבאפוד מאחוריו, ויכנס להיכל וישתחוה, וכיון שישמע הסגן קול רגליו של כ"ג שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת, ואחר שיצא יכנסו אחיו הכהנים וישתחוו ויצאו.  

הלכה יב
בכל יום שירצה להקטיר הקטרת מקטיר ונוטל חלק בראש בקדשי המקדש כולן, כיצד כשירצה אומר זו החטאת שלי וזה האשם שלי, ואינו עובד בפייס, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה, והרי הוא בקדשי הגבול כשאר הכהנים.  

הלכה יג
בזמן שרוצה כ"ג להקריב היה עולה בכבש והסגן מימינו, הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו, והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה האברים שבידו וסומך עליהן וזורקן לאש.  

הלכה יד
וכך היו מושיטין לו שאר האברים, כל אחד ואחד נותן האברים שבידו לראשון, והראשון נותן לכ"ג והוא סומך וזורק לאש, ואם רצה לסמוך בלבד ויהיה [כהן] אחר זורק לאש עושה, ואין שם סמיכה על האברים אלא לכ"ג בלבד מפני כבודו, אבל כל הסמיכות על בעלי חיים הם.