הנתינים
לצד דיני הממזרים עומדים במרכז הסוגיה שלנו דיני הנתינים. נתינים אלו הינם יהודים במעמד של עבדים (לכן הם נקראים 'נתינים', אנשים הנתונים לעבודה), ובמהלך הדורות גזרו שלא להתחתן איתם לעולם כפי שמבואר בסוגיה.

הסתפחותם של הנתינים לעם ישראל היה בשני שלבים: השלב השני, מפורש בספר יהושע (פרק ט), והשלב הראשון היה כבר בימי משה רבינו. שלב זה אינו מפורש בתורה אלא נלמד ברמז. בספר יהושע נאמר לגבי מעשה הגבעונים "ויעשו גם המה בערמה" (יהושע ט,ד), כאן רמוז שלא רק הם עשו מעשה ערמה אלא היו קודמים שעשו זאת כבר. בפרשת ניצבים משה רבינו מכנס את עם ישראל פני מותו ואומר להם תוכחות. שם מוזכר שהיו בכינוס זה כל ישראל "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך"(דברים כט,ט-י). בפסוק זה נאמר שהיו כבר אז גרים בעם ישראל, המעמד שלהם לא היה זהה למעמד כל ישראל אלא הם הוגדרו 'חוטבי עצים ושואבי מים'. רש"י סביר שכאן מרומז בתורה סיפורם של הנתינים שהיו כבר בימי משה "מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע. וזהו האמור בגבעונים 'ויעשו גם המה בערמה', ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים.

להגדרת הגרים שהסתפחו בערמה כ'חוטבי עצים ושואבי מים', עבדים, משמעות כפולה. במשך הזמן בו הם ישמשו עבדים יהיה גם אסור להתחתן איתם. כאשר משה רבינו גזר על הכנענים עבדות (במשמעותה הכפולה) הוא גזר רק על אותו דור. אותם אנשים שהערימו על ישראל ישלמו על כך, בניהן יהיו כבר במעמד של גרים רגילים, ודינם כיהודים לכל דבר. בדור שאחר כך הערימו הגבעונים על יהושע ועם ישראל שוב באותו אופן. יהושע צירף את המסתפחים החדשים לקודמיהם (הפך אותם לעבדים וגזר שלא יתחתנו איתם), ובנוסף הוא הרחיב את משך זמן הגזירה עד לחורבן בית המקדש. המשמעות של הגזירה הזו הייתה הפיכת הנתינים לעבדים המשמשים את ישראל בעבודת המקדש. לאחר כמה דורות, דוד המלך גזר על הנתינים שיהיו פסולי חיתון לעולם, כממזרים. דוד המלך גילה אצל הגבעונים אכזריות שאינה אופיינית ליהודים, ולכן הוא החליט, שיהודים ימנעו מנישואים עימם לעולם.

שאול המלך הרג את נוב עיר הכהנים לאחר שחשד בהם שהם שיתפו פעולה עם דוד כשברח ממנו (שמואל א פרק כב). הגבעונים שימשו עבדי הכהנים, ובתמורה לעבודתם היו הכהנים מבאים להם מים ומזון. לאחר הריגת נוב הם נותרו חסרי תעסוקה וללא מזון. הקב"ה העניש את ישראל על הפגיעה בגבעונים, ובמשל שלוש שנים רצופות היה רעב. כאשר נודע לדוד (על ידי האורים ותומים) שהרעב נגרם בגלל הקפדת הגבעונים הוא פנה אליהם על מנת לרצות אותם. הגבעונים לא הסכימו להתרצות אלא אם יתנו להם שבעה מילדי שאול והם יהרגו אותם. דוד ניסה לפייס אותם באופנים שונים ללא הצלחה, עד שנאלץ לקבל את דרישתם. לאחר שראה דוד שאין בגבעונים את תכונת הרחמנות הטבועה בישראל, החליט שאומה זו אינה ראויה להידבק (להתחתן) בישראל.