תוכן תפילת חנה
בסוגיה מובא דיון בעניינים השונים עליהם התפללה חנה בתפילה המופיעה בתחילת ספר שמואל (שמואל א א). בתוך התפילה שלה חנה אומרת "ה' צבאות". רבי אלעזר אומר שהשימוש בתואר 'צבאות' כלפי הקב"ה נאמר כחלק מתפילה לראשונה על ידי חנה. בביטוי זה רמוז תוכן תפילת חנה. כך אמרה חנה לקב"ה: "רבונו של עולם, הלא אתה אדון הצבאות, ומכל צבאי צבאות ברואים שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?". משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו. בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו. דחק ונכנס אצלהמלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת.

חנה אומרת לקב"ה "אם ראה תראה בעני אמתך". הגמרא כותבת שחנה אמרה לקב"ה, אם אתה תשמע את תפילתי, מוטב. ואם לא "תראה", תמלא את בקשתי לאחר זמן. אני אלך ואסתתר מעיני אלקנה בעלי עם גבר אחר. כיוון שאני אסתתר עם גבר אחר ישקו אותי מי סוטה, ולגבי אישה ששתתה מי סוטה בלי שהיא עברה עבירה נאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה,כח).

בתוך תפילת חנה היא מזכירה שלוש פעמים את הביטוי 'אמתך' "אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתךונתתה לאמתך זרע אנשים". לדברי הגמרא חנה מעידה על עצמה שהיא הייתה 'אמה' נאמנת בשלושת הדברים שחוסר זהירות בשמירתם מקרבת את מיתת האישה והם: איסורי נידה, מצוות הפרשת חלה ומצוות הדלקת נרות שבת.

לגבי הביטוי 'זרע אנשים' עליו התפללה חנה ("ונתת לאמתך זרע אנשים") חלקו האמוריים. לדעת רב חנה התפללה על בן שיהיה 'גברא בגוברין' (גבר בגברים), בן שיהיה בולט ומיוחד. לדעת שמואל חנה רמזה בתפילה זו שהבן שלה ימשוח למלכות שני אנשים, שאול ודוד. לדעת רבי יוחנן חנה התפללה שהבן שלה יהיה שקול במעלתו כשני אנשים גדולים והם משה ואהרון. לדעת חכמים הביטוי הזה מבטא דוקא תפילה על בן רגיל שיהיה מובלע בין אנשים, שלא יהיה יוצא דופן ולא יבלוט. לא גבוה ולא נמוך, לא קטן ולא גדול, לא לבן מידי ולא כהה במיוחד, לא חכם במיוחד ולא טיפש.

על תפילת חנה נאמר "וחנה היא מדברת אל לבה", כאן רמוז שהיא ביקשה מקב"ה על האיברים שנמצאים על ליבה. כך אמרה חנה בתפילתה: "רבונו של עולם, הרי בכל מה שבראת באיבריה של האשה, לא בראת דבר אחד מהם לבטלה, וכל איבר ואיבר ממלא את תפקידו. וכגון: עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים (שדיים) להניק בהן. ואם כןדדים הללו שנתת על לבי, למה (לשם מה)? האם לא על מנת להניק בהן?! תן לי בן, ואניק בהן".