תפילת חנה
חנה אם שמואל הייתה אשתו האהובה של אלקנה. לפנינה צרתה (האישה הנוספת של אלקנה) היו ילדים רבים וחנה הייתה עקרה. בתחילת ספר שמואל מתואר סבלה של חנה, התפילות שלה על ילדים והאופן שבו נענו תפילותיה. לפי הגמרא בסוגיה שלנו, חלק ניכר מהלכות תפילה נלמדות מתפילת חנה.

שמואל א פרק א
(א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי:
(ב) ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים:
(ג) ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה':
(ד) ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות:
(ה) ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה:
(ו) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה כי סגר ה' בעד רחמה:
(ז) וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ה' כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל:
(ח) ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים:
(ט) ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל ה':
(י) והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה:
(יא) ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו:
(יב) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שמר את פיה:
(יג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה:
(יד) ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך:
(טו) ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נפשי לפני ה':
(טז) אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה:

(יז) ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו:
(יח) ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד:
(יט) וישכמו בבקר וישתחוו לפני ה' וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה':
(כ) ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו:
(כא) ויעל האיש אלקנה וכל ביתו לזבח לה' את זבח הימים ואת נדרו:
(כב) וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את פני ה' וישב שם עד עולם:
(כג) ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אתו אך יקם ה' את דברו ותשב האשה ותינק את בנה עד גמלה אתו:
(כד) ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית ה' שלו והנער נער:
(כה) וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי:
(כו) ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה':
(כז) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו:
(כח) וגם אנכי השאלתהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול לה' וישתחו שם לה':