תפילת משה
בסוגיה אנו מוצאים התייחסות ארוכה לתפילת משה רבינו על ישראל אחרי חטא העגל. כאשר ישראל חטאו בחטא העגל רצה הקב"ה לאבדם ולהשאיר בחיים רק את משה רבינו. משה לא הסכים והאריך להתפלל לה' עד שה' מחל להם.

בפסוק נאמר שאמר ה' למשה "הרף ממני ואשמידם" (דברים יט,יד). אמר משה לעצמו, הקב"ה רומז לי בזה כי השמדתם תלויה בי. הוא מבקש שאני אעזוב אותו כדי שהוא חשמיד אותם, אם כן אני לא יעזוב והוא לא ישמיד. עמד שמה ותפס בקב"ה עד שהקב"ה מחל לישראל והסכים להשאיר אותם. בפסוק נאמר שהקב"ה הציע למשה להפוך אותו ל"גוי גדול" (שמות לב,י), כלומר הוא ישמיד את כל ישראל וממשה יצא עם חדש והוא יהיה העם של ה'. ענה משה לקב"ה אם עם המבוסס על זכויותיהם של שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב אינו יכול להחזיק מעמד בשעה שאתה כועס עם המבוסס עלי לדב יחזיק מעמד?! עוד טען משה שהוא מתבייש מהאבות שיאמרו עליו שהוא ביקש גדולה לעצמו ולא התחנן עבור בניהם.

על תפילתו של צשה נאמר "ויחל משה את פני ה'" (שמות לב,יא). לגבי הביטוי 'ויחל' המבטא את תפילתו של משה רבינו נאמרו כמה שיטות בגמרא. לדעת רבי אלעזר הביטוי רומז שמשה נעשה חולה מרוב מאמץ שהתאמץ בתפילה. לדעת רבא ביטוי זה מלמד שמשה הפר (על ידי תפילתו) את נדרו של הקב"ה להשמיד את העם. על הנודר נאמר "לא יחל דברו" (במדבר ל,ג). שמואל סובר שביטוי זה מרמז שמשה מסר את עצמו למיתה, להיות חלל, אם הקב"ה לא ישמע לתפילתו. לדעת רב יצחק ביטוי זה מלמד שמשה גרם שתחול על עם ישראל מידת הרחמים. חכמים אומרים שמשה עמד בתפילה עד שעצמותיו נאחזו אחילו, אש (קדחת).

בסיום הדברים אומר הקב"ה למשה "סלחתי כדבריך" (במדבר יא,כ), והגמרא אכן מסכמת "אשרי תלמיד שרבו מודה לו" מסכים עם טענותיו.