תפילה – תוספתא
התוספתא מרכזת את כל דיני התפילה בפרק שלישי בתוספתא ברכות. התוספתא כדרכה מביאה את הדינים המסוכמים במשנה עם הוספות רבות.

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג  
הלכה א
כשם שנתנה תורה קבע לקרית שמע כך נתנו חכמים לתפילה מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר קרב עד חצות ר' יודה או' עד ארבע שעות מפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שכן תמיד של בין הערבים קרב עד הערב ר' יודה או' עד פלג המנחה כמה הוא פלג המנחה אחת עשרה שעה חסר רביע  
הלכה ב
תפלת הערב אין לה קבע ר' לעזר בר' יוסי או' עם נעילת שערים אמ' ר' לעזר בר' יוסי אבה היה מתפלל אותה עם נעילת שערים  
הלכה ג
המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תמיד של שחר יצא ר' עקיבא או' אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה לו ואם לאו סימן רע לו הוא היה או' כל שרוח הבריות נוחה ממנו רוח המקום נוחה ממנו כל שאין רוח הבריות נוחה ממנו אין רוח המקום נוחה ממנו כל שרוח עצמו נוחה בשלו סימן יפה לו אין רוח עצמו נוחה בשלו סימן רע לו  
הלכה ד
בן עזיי או' כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו נטרפה חכמתו מפני דעתו סימן רע לו הוא היה או' כל שלקה בגופו מפני חכמתו סימן יפה לו חכמתו מפני גופו סימן רע לו המתפלל צריך שיכוין את לבו אבא שאול או' סימן לתפלה תכין לבם תקשיב אזניך  
הלכה ה
אמ' ר' יהודה כשהיה ר' עקיבא מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולם וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מפני הכרעות והשתחואות  
הלכה ו
יכול יהא מתפלל והולך כל היום כולו פרש בדניאל וזימנין תלתא ביומא וגו' יכול כשבא לגולה ת"ל כל קבל די הוה עבד מן קדמת דנא יכול יהא משמיע קולו פרש בחנה שנ' וחנה היא מדברת על לבה יכול יהא כוללן כולן בבת אחת פרש בדוד שנ' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה ערב זו תפלת ערבית בקר זו תפלת שחרית וצהרים זו תפלת מנחה יכול יהא שואל צרכיו ומסתלק פרש בשלמה שנ' לשמע אל הרנה ואל התפלה וגו' הרנה זו רנה שנ' רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה תפלה זו בקשה אין אומ' דברים אחר אמת ויציב אבל או' דברים אחר תפלה אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים  
הלכה ז
היה מהלך במקום סכנה ולסטין מתפלל תפלה קצרה אי זה הוא תפלה קצרה ר' ליעזר או' יעשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליריאיך והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה ר' יוסה או' שמע לתפלת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתן ברוך שומע תפלה [ר' אלעזר בר' צדוק אומ' שמע קול צעקת עמך ישר' ועשה מהרה בקשתם ב' שומע תפילה] אחרים או' צרכי עמך מרובים ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה די מחסורה ברוך שומע תפלה אמ' ר' לעזר בר' צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה על הכוס הוא או' אשר קדש את יום השבת ואינו חותם  
הלכה ח
כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד הלילה לילי שבתו' ולילי ימים טובים יש בהן קדושת היום על הכוס ויש בהן קדושת היום בברכת המזון שבת ויום טוב ראש חודש וחולו של מועד יש בהן קדושת היום בברכת המזון ואין בהן קדושת היום על הכוס  
הלכה ט
לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ולא שאל את הגשמים בברכת השנים מחזירין אותו לא אמר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס אם לא אמר מחזירין אותו [ר' יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בברכת הארץ מחזירין אותו]  
הלכה י
כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים בשחרית ובמנחה מתפלל (תפלה קצרה) שמנה עשרה ואו' מעין המורע /המאורע/ אם לא אמ' אין מחזירין אותו וכל שיש בו מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד בשחרית ובמנחה מתפלל שמנה עשרה ואו' קדושת היום בעבודה ר' ליעזר או' בהודייה אם לא אמ' מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואו' קדושת היום באמצע  
הלכה יא
שבת שחלה להיות בראש חודש ובחולו של מועד בשחרית ובמנחה מתפלל שבע ואו' קדושת היום בעבודה ר' ליעזר או' בהודייה אם לא אמ' מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואו' קדושת היום באמצע  
הלכה יב
בשבת וביום טוב וביום הכפורים מתפלל שבע ואו' קדושת היום באמצע רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה או' כל זמן שזקוק לשבע או' קדושת היום באמצע  
הלכה יג
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת בית שמיי או' מתפלל (שמנה עשר) [עשר] ובית הלל או' מתפלל תשע יום טוב שחל להיות בשבת בית שמיי אומרי' מתפלל שמנה ואו' של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמו ומתחיל בשל שבת ובית הלל או' מתפלל שבע ומתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואו' קדושת היום באמצע ר' או' אף חותם בה ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים  
הלכה יד
סומה ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוונין את לבם כנגד אביהם שבשמים ומתפללין שנ' ויתפללו אל ה' אליכם וגו'  
הלכה טו
העומדים בחוצה לארץ מכוונין את לבם כנגד ארץ ישראל שנ' ויתפללו דרך ארצם העומדים בארץ ישראל מכוונין את לבם כנגד ירושלם ומתפללין שנ' ויתפללו אל העיר הזאת  
הלכה טז
העומדים בירושלם מכוונין את לבם כנגד בית המקדש שנ' והתפללו אל הבית הזה העומדים במקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללין שנ' ויתפללו אל המקום הזה נמצאו עומדין בצפון פניהם לדרום בדרום פניהם לצפון במזרח פניהם למערב במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד  
הלכה יז
לא יעמד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל וכסא ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנ' ממעמקים קראתיך ה' ואם היה זקן או חולה מותר  
הלכה יח
היה רוכב על החמור אם יש לו מי שיאחז החמור ירד למטה ויתפלל ואם לאו מתפלל במקומו ר' או' בין כך ובין כך מתפלל במקומו ובלבד שיהא לבו מכוין  
הלכה יט
היה משכים לצאת לדרך הרי זה נוטל שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה וכשיגיע זמן קרית שמע קורא היה משכים לישב בקרון או בספינה הרי זה מתפלל לכשיגיע זמן קרית שמע קורא  
הלכה כ
היה עומד ומתפלל בסרטיה ובפלטיה הרי זה עובר פני חמור פני חמר פני קדר (עולה) ואין מפסיק אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל ונשכו ערוד ולא הפסיק הלכו תלמידיו ומצאוהו מת על פי חורו אמרו אילו לאדם שנשכו ערוד אילו לערוד שנשכו לבן דוסא  
הלכה כא
אין עומדין להתפלל לא מתוך סיחה /שיחה/ ולא מתוך השחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה וכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין  
הלכה כב
הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב חמשה ששה שמות כיון שגמר אחד מהן משיב שאילת שלום  
הלכה כג
מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלש או' שלש שתים אומ' שתים אחת אומ' אחת  
הלכה כד
מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלש כולל את הראשונה בתחיית המתים וחותם בה מחיה המתים שניה בתנחומי אבלים וחותם בה מנחם עמו בעירו שלישית בגמילות חסדים ואינו חותם המפטיר בבית העולמים אינו חותם  
הלכה כה
שמונה עשרה ברכות שאמרו חכמים כנגד שמנה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים כולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בבונה ירושלם אם אמר אלו לעצמן ואילו לעצמן יצא  
הלכה כו
עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע את כל הברכה