גר תושב בזמן הזה
הגמרא במסכת ערכין מביאה ברייתא ממנה עולה שדין גר תושב אינו נוהג תמיד אלא רק בזמן שהיובל נוהג. מצוות שנת היובל, היא שנה שבה יש לשחרר את העבדים העבריים ולהחזיר את הקרקעות שנקנו במהלך השנים לבעלי האחוזה המקוריים. מצווה זו אינה נוהגת אלא בזמן רוב ישראל יושבים על אדמתם בארץ ישראל. לאחר שגלו ישראל בוטל היובל ומאז הוא לא התחדש. לפי הגמרא יש ללמוד את דין 'גר תושב' מדין עבד עברי. מכיוון שהדינים הקשורים ליובל, דיני האחוזות השונים ודיני עבד עברי אינם יכולים להתקיים בשלימות בזמן שאין יובל והם מתבטלים כשאין יובל. גם דין גר תושב הנלמד מהם מתבטל. בגמרא נאמר: "שנינו בברייתא: אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג, אינו נמכר, אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך... עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל יַעֲבד עִמָּךְ" (ויקרא כה, לט-מ), וְאֵין שְׂדֵה (הַחֵרֶם) [אֲחוּזָה] נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "והיה ממכרו ביד הקונה אותו... וְיָצָא בַּיּוֹבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא שם כח). אֵין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לֹא יֵצֵא בַּיּוֹבֵל" (שם ל). ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֵין שְׂדֵה חֲרָמִין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַּיּוֹבֵל קדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לכהן תהיה אחוזתו" (שם כז, כא), ומכאן ששדה החרם עצמו נוהג ביובל. ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין דין גֵּר תּוֹשָׁב נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, אֲמַר רַב בֵּיבָי: מַאי טַעְמָא [מה טעם הדבר]? אָתְיָא [נלמד] דינו בגזירה שווה "טוֹב" "טוֹב", כְּתִיב הָכָא [נאמר כאן] בעבד עברי שאינו נוהג אלא בזמן היובל: "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (דברים טו, טז), וּכְתִיב הָתָם [ונאמר שם] בדין גר תושב: "בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" (ערכין כט,א).
הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יד,ח) פסק כברייתא זו וכתב: "ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו". לפי דברי הרמב"ם יוצא שבזמן הזה אין להחשיב אף גוי כגר תושב, ואין לתת לו את הזכיות להם זכאי גר תושב.
לדעת הראב"ד (השגותיו על הרמב"ם), למרות שאין דין גר תושב נוהג היום אין לשלול מגוים השומרים על שבע מצות בני נח את הזכות לגור בארץ. 
לדעת הריטב"א (מכות ט,א) ישנם שני סוגי גויים בעלי זכיות מסוימות. גר תושב שקיבל על עצמו מצות הוא גר תושב לכל דבר ואנו מצווים לדאוג לחיים ולצרכים שלו. בזמן הזה אין גר כזה. הסוג השני הוא, גוי שאנו יודעים שהוא מקיים את שבע מצוות בני נח למרות שלא קיבל על עצמו להיות גר תושב. גוי כזה אינו בעל זכיות של גר תושב אבל אין להרחיקו כשאר הגויים. המעמד הזה קיים אף בזמן הזה לפי הריטב"א.
לדעת הראי"ה קוק (משפט כהן סימן סא), אם אומה שלמה נוהגת לשמור את שבע מצות בני נח (לדוגמה המוסלמים), יהיה להם מעמד הדומה לגרים תושבים, ותהיה להם זכות מגורים בארץ.