דיני גר תושב
בתלמוד וברמב"ם מפוזרים הדינים של הגר תושב בכמה מקומות לפי נושאים. להלן אנו נביא את סיכומם.
•שמירת המצוות: גר תושב חייב לשמור את שבע מצוות בני נח (כדעת חכמים בסוגיה)
•זכות ישיבה בארץ: עם ישראל צריך לגרש או להשמיד את הגויים יושבי הארץ, כדי לא ללמוד ממעשיהם (יש אומרים שדין זה הוא בכל הגויים, ויש אומרים שהוא רק בעמי כנען). לגר תושב בשונה מגוי רגיל יש זכות לגור בארץ (מכאן נגזר שמו).
•חיוב הצלתו ודאגה לצרכיו: על היהודים מוטלת חובה לדאוג להצלת חייהם של הגרים התושבים. כמו כן חיבים אנו לדאוג לרווחתם ופרנסתם, ולמנוע מצב שהם ימכרו את עצמם לעבדים ממצוקה כלכלית.
מקורות:


"אי זה הוא גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד כוכבים ומזלות עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם, ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד,ח).


" אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב" (רמב"ם הלכות עכו"ם י,ו).


"שנצטוינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו שאם היה טובע בנהר או נפל עליו הגל שבכל כחנו נטרח בהצלתו ואם היה חולה נתעסק ברפואתו וכל שכן מאחינו ישראל או גר צדק שאנו מחוייבים לו בכל אלה והוא בהם פקוח נפש שדוחה שבת והוא אמרו ית' (פ' בהר) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. ומאמרם בתלמוד (פסחי' כא ב, ע"ז כ א, חולין קיד ב) גר אתה מצווה עליו להחיותו גוי אין אתה מצווה עליו להחיותו". (רמב"ן שכחת העשין ט"ז). 


" אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם, לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, במה דברים אמורים בשבעה עממין אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'. 
מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר, ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר אבל בחנם אסור, וגר תושב הואיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחנם" (רמב"ם הלכות עכו"ם י,א-ב).