חיוב שמירת שבת של גר תושב
במסכת כריתות (ט,א) מובא דיון לגבי דינו של הגר תושב בשמירת שבת: "תנו רבנן [ששנו חכמים]: גר תושב, גוי היושב עמנו, שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, מותר לעשות מלאכה בשבת לצורך עצמו, כישראל שעושה מלאכה בחולו של מועד, לצורך דבר האבד. ר' עקיבא אומר: גר תושב עושה מלאכה בשבת כישראל ביום טוב, כלומר, רק צרכי אוכל נפש. ר' יוסי אומר: גר תושב עושה בשבת לעצמו כפי שישראל עושה בחול. ר' שמעון אומר: אחד גר תושב, ואחד עבד ואמה התושבים, עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול. ועל כך אמר רב אידי בר גרשום בשם רב אדא בר אהבה שהלכה כר' שמעון". מסקנת סוגיה זו היא שההלכה כרבי שמעון, ולפי זה גר תושב אינו חייב בשמירת שבת. 
מצד שני במסכת יבמות (מח,ב) נאמר: "תַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ" בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּעֶבֶד עָרֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעֶבֶד מָהוּל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" (דברים ה, יד), הֲרֵי עֶבֶד מָהוּל אָמוּר, שהכתוב אומר שהוא כמוך ודומה לך. הָא [הרי] מָה אֲנִי מְקַיֵּים "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ" בְּעֶבֶד עָרֵל. "וְהַגֵּר" שנאמר באותו פסוק זֶה גֵּר תּוֹשָב שהוא גוי שגר בארץ ישראל ולא קיבל על עצמו יהדות. אַתָּה אוֹמֵר זה גֵּר תּוֹשָב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק שהוא יהודי לכל דבריו?! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (שם ה, יד), הֲרֵי גֵּר צֶדֶק אָמוּר, הָא [הרי] מָה אֲנִי מְקַיֵּים "וְהַגֵּר" זֶה גֵּר תּוֹשָב". מסוגיה זו נראה שגם הגר תושב מצווה בשמירת שבת.
לדעת רש"י (יבמות שם), חייב הגר תושב לשמור שבת כפי שעולה מהסוגיה במסכת יבמות ולא כפי שעולה מהסוגיה במסכת כריתות. לדבריו חובת שמירת השבת היא כחובה לא לעבוד עבודה זרה. כשם שגר תושב מצווה על עבודה זרה הוא מצווה על שבת. 
לדעת התוספות והרמב"ן (שם), גר תושב אינו חייב בשמירת שבת, כפי שנאמר בסוגיה במסכת כריתות. לדעתם הסוגיה במסכת יבמות אינה עוסקת באיסור של הגר לעבוד בשבת, אלא באיסור של היהודי לומר לגר לעשות עבורו מלאכה בשבת. לפי דבריהם, התורה אוסרת לומר לגר תושב לעשות עבור יהודי מלאכה בשבת. איסור זה הורחב על ידי חכמים לאיסור אמירה לכל הגויים לעשות מלאכה בשבת.

מקורות
רש"י מסכת יבמות דף מח עמוד ב 
גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים.
תוספות מסכת יבמות דף מח עמוד ב 
זה גר תושב - פירש בקונטרס שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד עבודת כוכבים וקשה דאם כן נפישי להו משבע מצות ובמסכת ע"ז (דף סד:) משמע דבשבע מצות שקבלו בני נח איקרי גר תושב ועוד דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמרי' דעובד כוכבים ששבת חייב מיתה אפילו בחול כל שכן בשבת ובפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט. ושם) קאמר ר"ע דגר תושב אין מוזהר על השבת ונראה דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דוינפש בן אמתך.
חידושי הרמב"ן מסכת יבמות דף מח עמוד ב 
הגר זה גר תושב. פירש"י ז"ל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות ומזהירו הכתוב על השבת דמחלל שבת כעובד ע"ז, וקשיא עליה הא דגרסינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (ט' א') ת"ר גר תושב עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד וכו' עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול ר"ש אומר אחד גר ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול, א"ר אידי בר גרשון אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' שמעון, הא לדברי כולם לא הוזהרו על השבת, ואדרבה הרי אמרו (סנהדרין נ"ח ב') גוי ששבת חייב מיתה, אלא שמעתין בלצורך ישראל היא שהכתוב מזהיר לישראל שלא לעשות מלאכה בשבת ע"י עבדו בין שהוא ערל ומהול בין ע"י גר תושב וגזירת הכתוב היא אע"פ שאין גר תושב זה קנוי לו, שאלו בגוי אמירה לגוי שבות אפילו לעשות מלאכה לצורך ישראל,