מדבר שקר תרחק
במסכת שבועות מביאה הגמרא רצף של דרשות והוראות הנלמדות מהפסוק "מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז). באופן מפתיע הדרשות אינם עוסקות באמת ושקר בין הבריות אלא דווקא באמת ושקר במערכת המשפט. רוב הדרשות מופנות לדיינים, לתלמידים שלהם, ולגורמים אחרים המצווים להביא את האמת למסדרונות בתי הדין.
"תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלּא יַעֲשֶׂה סַנֵיגֵרוֹן (סניגור) לִדְבָרָיו? כלומר, שלא יצדיק את הדברים המוטעים שאמר בכל מיני תואנות? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). 
וּמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלּא יֵשֵׁב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", וכשיושב תלמיד כזה לפניו יכול לגרום לדיין לטעות. 
ועוד, מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲבֵירוֹ הדיין שיושב עמו בדין שֶׁהוּא גַּזְלָן ופסול לדין, וְכֵן עֵד שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן ופסול לעדות, מִנַּיִן שֶׁלּא יִצְטָרֵף עִמּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ בַּדִּין שֶׁהוּא מְרוּמֶּה, שהוא מרגיש שדברי העדים הם שקר, אף שאינו יכול להוכיח זאת בחקירה ודרישה, שֶׁלּא יאמַר: הוֹאִיל וְהָעֵדִים מְעִידִין את הדין, ואין אני יכול להוכיח את שקרם, אֶחְתְּכֶנּוּ כפי העדות, וִיהֵא קוֹלָר (שלשלת של צוואר הנידונים, כלומר העבירה) תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים שהם שיקרו? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". (שמות כג, ז).   
מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה זְכוּת לְעָנִי וְחוֹב לְעָשִׁיר, מִנַּיִן שֶׁלּא יִשְׁתּוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
ועוד, מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרוֹאֶה אֶת רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין, שֶׁלּא יאמַר: אַמְתִּין לוֹ לרבי עַד שֶׁיִּגְמְרֶנּוּ את הדין, וְאז אֶסְתְּרֶנּוּ וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי כראוי, כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק".
ועוד, מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ: יוֹדֵעַ אַתָּה בִּי (מכיר אתה אותי) שֶׁאִם נוֹתְנִין לִי אפילו מֵאָה מָנֶה אֵינִי מְבַדֶּה (משקר), אולם חוב של מָנֶה (מאה דינרים) יֵשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי שנתתים לו בהלוואה וְאֵין לִי עָלָיו אֶלָּא עֵד אֶחָד שיעיד על כך, ונדרשת עדות שני עדים כדי להוציא את החוב מידו, מִנַּיִן שֶׁלּא יִצְטָרֵף התלמיד להעיד עִמּוֹ עם אותו עד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". ושואלים: הַאי [דבר זה] מהאיסור "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" נָפְקָא [הוא יוצא]? שיש בזה רק משום התרחקות מן השקר? הָא [הרי כאן] וַדַּאי שַׁקּוּרֵי קָא מְשַׁקֵּר [משקר הוא], וְרַחֲמָנָא אָמַר [והתורה אומרת] במפורש: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, ג), ויש בזה איסור חמור מן התורה! אֶלָּא כְּגוֹן דַּאֲמַר לֵיהּ [שאומר לו] רבו: וַדַּאי חַד סָהֲדָא אִית [עד אחד יש] לִי, וְתָא [ובוא] אַתָּה קוּם הָתָם [עמוד שם] ליד העד וְלָא תֵּימָא וְלָא מִידֵי [תאמר דבר], דְּהָא לָא מַפְּקַתְּ מִפּוּמָךְ שִׁקְרָא [שהרי אינך מוציא מפיך שקר], ואילו הצד השני יחשוב שיש שני עדים בדבר ויודה אֲפִילּוּ הָכִי [כך] אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
ועוד דברים הנוגעים בענין זה לבעל חוב. מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה ואין לו עדים, שֶׁלּא יאמַר: אֶטְעָנֶנּוּ מתחילה בְּמָאתַיִם דינרים כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה לִי בְּמָנֶה וְיִתְחַיֵיב לִי שְׁבוּעָה של מודה במקצת, וְאגב אותה שבועה אֲגַלְגֵּל עָלָיו שְׁבוּעָה על חוב אחר שהוא חייב לי מִמָּקוֹם אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
ועוד, מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וּטְעָנוֹ מָאתַיִם, שֶׁלּא יאמַר החייב: אֶכְפְּרֶנּוּ בְּבֵית דִּין ואומר שאינני חייב בכלל, וְאוֹדֶה לוֹ חוּץ לְבֵית דִּין, כְּדֵי שֶׁלּא אֶתְחַיֵּיב לוֹ שְׁבוּעָה וְלֹא יְגַלְגֵּל עָלַי שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
ועוד, מִנַּיִן לִשְׁלשָׁה שֶׁנּוֹשִׁין (תובעים) יחד מָנֶה בְּאֶחָד, שֶׁלּא יְהֵא אֶחָד מהם נעשה בַּעַל דִּין כתובע, וּשְׁנַיִם יהיו עֵדִים, כְּדֵי שֶׁ לבסוף יוֹצִיאוּ אותו מָנֶה מן החייב וְיַחֲלוֹקוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 
ומביאים דברים נוספים הנלמדים מפסוק זה לדיין. מִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לַדִּין, אֶחָד לָבוּשׁ סְמַרְטוּטִין וְאֶחָד לָבוּשׁ אִיצְטָלִית (כסות, מעיל) בַּת (ששווה) מֵאָה מָנֶה, שֶׁאוֹמְרִין לוֹ לעשיר: לְבוֹשׁ כְּמוֹתוֹ אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". ומסופר, כִּי הָווּ אָתוּ לְקַמֵּיהּ [כאשר היו באים לדין אנשים שונים לפני] רָבָא בַּר רַב הוּנָא, אֲמַר לְהוּ [היה אומר להם]: שְׁלוֹפוּ פּוּזְמוּקַיְיכוּ וְחוּתוּ לְדִינָא [הורידו את הנעלים היפות שלכם ובואו לדין], שלא תיראו מכובדים יותר. 
ועוד, מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". ועוד, מִנַּיִן לְבַעַל דִּין שֶׁלּא יַטְעִים (יסביר ויתן הוכחה) את דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שבועות ל,ב-לא,א).