חורבה מחורבות ירושלים
הסוגיה שלנו עוסקת בכניסה של רבי יוסי להתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים. בפשטות הסוגיה מתייחסת רק לעצם הכניסה לחורבה בלי להתייחס למהותה של החורבה הזו. מהתבוננות בהמשך הפרק אנו מוצאים שהביטוי 'חורבה מחורבות ירושלים' הוא ביטוי סימבולי המבטא את החורבן ואת הגלות. בניית החורבה מבטאת את התקומה ואת הגאולה. "ר' אַבָּהוּ אָמַר: שכר המשמח את החתן הוא כְּאִילּוּ הִקְרִיב קרבן תּוֹדָה במקדש, שֶׁכן נֶאֱמַר בפסוק זה שבירמיה: "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'". ורַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כל המשמח את החתן נחשב לו כְּאִילּוּ בָּנָה אַחַת מֵחוּרְבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁכן נֶאֱמַר באותו פסוק: "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁנָה אָמַר ה'" (ברכות ו,ב).

מבט עיוני ומעמיק בסוגיה שלנו מלמד שגם הסיפור שלנו אינו עוסק בחורבה סתם ובתפילה סתם, אלא בחורבה מחורובות ירושלים במובן הסימבולי שלה. מבט זה מבאר גם את המשך הסיפור והדו שיח שבין אליהו הנביא לרבי יוסי.

"ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים בעומק הדברים יש לראות גם היסוד הפנימי שבמעשה זה. ר' יוסי היה מהלך בדרך העיון והמחשבה, ונכנס "לחורבה אחת מחורבות ירושלים" נכנס למחשבה על חורבן ירושלים וגלות ישראל, ונכנס להתפלל על חורבות ירושלים, ולבקש שתיבנה. ובתוך כך התגלה לו אליהו והוכיח אותו שאסור לו לאדם להיכנס יותר מדי במחשבה כזו (בחורבה) שיש בה פנייה מן הדרך הכללית, אלא די להתפלל תפילה קצרה וכללית. ואכן, בחזונו, בנבואה הקטנה הבאה לו לר' יוסי בחורבה, הריהו שומע כי גלות ישראל אינה רק כאבו של עם ישראל, אלא גם הקדוש ברוך הוא מצטער בצערם שהוא גם צערו. ויש לכן לקוות כי הוא יבנה אף למענו את ביתו והיכלו ("הכותב") - מתוך המדור עיונים על הגמרא ברכות ג,א מהדורת שטיינזלץ.