כל הגר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה

בסוגיה שלנו נאמר שיושבי ארץ ישראל נחשבים כאלה שיש להם אלוה ויושבי חוץ לארץ נחשבים כמי שאין להם אלוה. הרמב"ן בדרשתו לראש השנה מסביר את משמעות דברי הגמרא הללו ואת המחויבות הנוספת של יושבי הארץ לקיים את מצוות הבורא. בתוך הדברים הוא משלב תאור של עלייתו לארץ ומציין שדברי חכמים אלו הם שהכריעו בהחלטה שלו לעלות לארץ.

דרשה לראש השנה לרמב"ן

וכל שכן הזוכים לישב לפני הקדוש ברוך הוא בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין שלו ומכעיסין אותו בפניו, ומה הוא עושה להן מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם, הוא שנאמר בהם העם המכעיסים אותי על פני תמיד.

ואומר לא ישבו בארץ ה' (הושע ט'), ומהו הענין הזה ארץ ה', וכי אין כל העולם ארץ ה', הכל ברא והכל יצר והכל שלו, אלא יסוד הדבר הזה בפסוק שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו' כי חלק ה' עמו וגו', והענין כי השם הנכבד ברא שמים וארץ ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר ידוע בספר האצטגנינות, וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי חלק להם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שנאמר ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב והנה שר יון בא, ונקראין מלכים דכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס, והשם ית' הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות העולם ואמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אהביו, וזהו שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' וכתיב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, ולא שתהיו אתם לאלהים אחרים כלל, והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברוב המצות להיותם לשמו, ולכך אמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי וגו' ולא תקיא אתכם הארץ וגו' וכתיב ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם וגו' אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדילנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו הארץ הזאת שיהיה הוא ית' לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו בה, והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל המטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלי עריות.

והנה בחוצה לארץ אף על פי שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך אמר הכתוב אלהי כל הארץ יקרא, כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת הכוכבים והמשרתים, ואחרי כן על מלכי האדמה על האדמה, והוא מה שאמר הכתוב בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, וזה צריך פירוש ארוך אין עתה זמנו, וזה טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו' כי האלהות נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו', הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בם את האריות הממיתים אותם, וכך שנו בספרא ולא תקיא אתכם הארץ ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון בא וגו'.

וזהו מאמרם של רבותינו ז"ל שאמרו (כתובות ק"י ב') כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכתיב כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ואמרו בירושלמי פ"ק דסנהדרין כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקדוש ברוך הוא ביותר הם עלי זקני הגולה, חביבה עלי כת קטנה בארץ ישראל מסנהדרי גדולה בחו"ל, ובתוספתא דע"ז (פ"ה) הרי הוא אומר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ואומר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, כל זמן שאתם בארץ כנען אהיה לכם לאלהים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים, ומפני ענין זה אמרו בספרי ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינין במצות כשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, וכן ירמיה אומר הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצויינים בהם, והנה הכתוב הזה שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה על לבבכם אינו מחייב בגלות אלא חובת הגוף בלבד כתפילין ומזוזה שנאמר וקשרתם וכתבתם, וכן כתב רש"י בפי' החומש אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות הניחו תפילין ועשו מזוזה, ופירשו בהן כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ, כי עיקר המצות ליושבים בארץ ה', ולפיכך אמרו בספרי וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות, וכך היא שנויה בתוספתא דע"ז.

וזהו מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני אכזרי על בנותי, לפי שרצוני להיות טלטול שמתי [אולי צ"ל נשמתי] בחיק אמי.

וזה הענין הוא מחשבת הרשעים שהיו אומרים ליחזקאל הנביא (סנהדרין ק"ה א') רבינו יחזקאל עבד שמכרו רבו יש לו עליו כלום, שנאמר והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, כלומר כיון שיצאנו מארצו הרי אנחנו כגוים שאינו מעניש אותם על ע"ז שלהם, וזהו שאמר הכתוב ושלמתי ראשונה משנה עונם על חללם את ארצי בנבלות שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי, והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים ויראנו כל מי שהוא פתוח העין אחר שגליתי את עיניו, והנה הזכירה התורה כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות שנאמר כי כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו', ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין נ"ו ב') שהוזהרו עליהם אדם ונח שלא ענש אלא אם כן הזהיר, אבל הכתוב לא הזכיר האזהרה אלא אמר כי הארץ תקיא אותם שהיא תתעב את כל התועבות האל, והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מוזהרים [נ"א: כאדם ונח] והפרשה אמרה כמעשי ארץ מצרים וגו' ולא הקיאה את יושביה ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם, אבל הכל למעלת ארץ ישראל וקדושתה וטהרתה, והנה נסתכלתי בפרשה וראיתי שהכל.... הקיאה אותנו בעונותינו [והאומות אשר] לא הקיאה התולדות מוסף עליהם...

הדר העולם ארץ ישראל, הדר ארץ ישראל ירושלים, והדר ירושלם בית המקדש, הדר ביהמ"ק בית קדשי הקדשים, הדר בית קדשי הקדשים מקום הכרובים ששם השכינה שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי וגו', ואומר רועה ישראל האזינה וגו' יושב הכרובים הופיעה, ואומר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, גלתה שכינה בעונותינו גלה הכל, פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה שנאמר ויצא מבת ציון וגו' ישבה לה ירושלים כאלמנה שנאמר איכה ישבה בדד וגו', ולעתיד לבא שכינה חוזרת והכל חוזר, משל למטרונא שנשאת למלך וילדה לו בנים ובנות הלך המלך למדינת הים עמדה וישבה לה כאלמנה, לימים רבים באו מלכות באו מבשרים ואמרו לה באו חתניך אמרה תשמחנה בנותי, אמרו לה באו בניך אמרה תשמחנה כלותי, אמרו לה בא המלך אמרה הא ודאי חדותא, עמדה ולבשה בגדי מלכות וקשטה עצמה וקבלה המלך בשמחה, כך לעתיד לבא אומרים לירושלים בא משיח בן דוד אומרת להם ישמח הר ציון, אומרים לה באו הגליות אומרת להם תגלנה בנות יהודה, אומרים לה בא המלך אומרת הא ודאי חדותה שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי, ואומר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, אמן וכן יהי רצון.