מעלות ישיבת הארץ

כהמשך לסוגיה שלנו עוסקת הגמרא במעלותיה הרבות של ישיבת ארץ ישראל, המגורים והקבורה בה.

אָמַר ר' אֶלְעָזָר: כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַל יאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן" (ישעיה לג, כד). אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְרַב אַשִׁי: אֲנַן בְּסוֹבְלֵי חֳלָאִים מַתְנִינַן לָהּ [אנולגבי סובלי מחלות שונים אותה] את ההבטחה הזו, שהרי נאמר שם "חליתי", שהם נשואי עוון. אָמַר רַב עָנָן: כָּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִילּוּ קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ, ומנין? כְּתִיב הָכָא [נאמר כאן]: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי"(שמות כ, כא) וּכְתִיב הָתָם [ונאמר שם]במקום אחר: "כי דם עבדיו יקום...וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג), ללמדנו שעצם הקבורה באדמת ישראל ("אדמתו") היא כקבורה תחת מזבח אדמה, שהוא גם אדמתו ("תעשה לי"). עוּלָּא הֲוָה [היה] רָגִיל דַּהֲוָה סָלֵיק [שהיה עולה] לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מפעם לפעם,נָח נַפְשֵׁיהּ [נחה נפשו, נפטר] בְּחוּץ לָאָרֶץ. אָתוּ [באו] ואָמְרוּ לֵיהּ [לו] לְר' אֶלְעָזָר על פטירתו של עולא. אָמַר: אַנְתְּ [אתה] עוּלָּאזה, אוי שנתקיים בך "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת" (עמוס ז, יז). אָמְרוּ לוֹ:אבל אֲרוֹנוֹ בָּא להקבר בארץ ישראל. אָמַר לָהֶם: מכל מקום, אֵינוֹ דּוֹמֶה זה שהארץ קוֹלַטְתוֹ מֵחַיִּים ומת בה, לְזה שקוֹלַטְתוֹ לְאַחַר מִיתָה. מסופר: הַהוּא גַּבְרָא [אדם אחד] מארץ ישראל שנָפְלָה לֵיהּ [לו] יְבָמָה במחוז בֵּי חוֹזָאָה שהוא רחוק, בדרום מזרח בבל, אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] ר' חֲנִינָא, ואָמַר לֵיהּ [לו]: מַהוּ הדין, האם מותר לי לְמֵיחַת [לרדת] לחוץ לארץ וּלְיַבְּמָהּ? אָמַר לֵיהּ [לו]: אָחִיו נָשָׂא כּוּתִית וּמֵת (ואמר בלשון זו משום שהאח שמת יצא מארץ ישראל כדי לשאת אשה, ולכן גם קרא לאשה "כותית") בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ. וְהוּא היבם יֵרֵד אַחֲרָיו?!ומוטב שתשאר בארץ...

אָמַר ר' אֶלְעָזָר: מֵתִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ אֵינָם חַיִּיםלעתיד לבוא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים" (יחזקאל כו, כ) אֶרֶץ שֶׁצִּבְיוֹנִי (שרצוני) בָּהּ מֵתֶיהָ חַיִּים, שֶׁאֵין צִבְיוֹנִי בָּהּ בחוץ לארץ אֵין מֵתֶיהָ חַיִּים. מְתִיב [מקשה] ר' אַבָּא בַּר מֶמֶל: הלא נאמר "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיה כו, יט), מַאי לָאו [האם לא] הכוונה "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" אלו מֵתִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" אלו מֵתִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ. וּמַאי [ומה פירוש] "וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים" מקרא זה יש לו פירוש אחר,אַנְּבוּכַדְ נֶצַּר [על נבוכדנצר] הוּא דִּכְתִיב [שנאמר], שאָמַר רַחֲמָנָא [הקדוש ברוך הוא]: מַיְיתִינָא עֲלַיְיהוּ מַלְכָּא דְּקַלִּיל כִּי טַבְיָא [מביא אני עליהם מלך שהוא קל כצבי]. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' אלעזר: רַבִּי, מִקְרָא אַחֵר אֲנִי דּוֹרֵשׁ בענין זה, נאמר: "נתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהלְכִים בָּהּ" (ישעיה מב, ה), הרי שהחזרת נשמות לעתיד היא דווקא ליושבים בארץ ישראל ("לעם עליה"). והקשה לו: וְאֶלָּא הָכְתִיב [הרי נאמר] גם "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן"! השיב לו: כתוב זה לא לגבי חוץ לארץ נאמר, אלא הַהוּא בּיחס לנְפָלִים הוּא דִּכְתִיב [שנאמר], שגם הנפלים יזכו לתחיית המתים. ושואלים: וְר' אַבָּא בַּר מֶמֶל, הַאי [אותו כתוב] "נוֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ" מַאי עָבֵיד לֵיהּ [מה עושה הוא לו]? ומשיבים: מִיבָּעֵי לֵיהּ [נצרך לו] הכתוב לִכְדברי ר' אַבָּהוּ שאָמַר ר' אַבָּהוּ: אֲפִילּוּ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּבְטָח לָהּ שֶׁהִיא בַּת הָעוֹלָם הַבָּא ומנין? כְּתִיב הָכָא [נאמר כאן] "לָעָם עָלֶיהָ", וּכְתִיב הָתָם [ונאמר שם] "שְׁבוּ לָכֶם פּה עִם הַחֲמוֹר" (בראשית כב, ה), שפירשוהו: עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, וללמד שאפילו אלה הקרויים "עם" זוכים לחיי העולם הבא. נאמר שם בישעיהו בהמשך "וְרוּחַ לַהלְכִים בָּהּ", ומכאן אָמַר ר' יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר ר' יוֹחָנָן: כָּל הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. ושואלים: וּלְדעת ר' אֶלְעָזָר, וכי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ אֵינָם חַיִּים בתחיית המתים?! אָמַר ר' אֶילְעָא: עַל יְדֵי גִלְגּוּל, שעצמותיהן מתגלגלות ממקום קבורתן עד שמגיעות לארץ ישראל ושם הם חיים. מַתְקִיף לָהּ [הקשה עליה] ר' אַבָּא סַלָּא רָבָא: גִּלְגּוּל לַצַּדִּיקִים הלא צַעַר הוּאלהם! אָמַר אַבַּיֵי: מְחִילּוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם בַּקַּרְקַע ודרך שם הם עוברים לארץ. נאמר שציווה יעקב ליוסף: "וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית מז, ל), אָמַרהחכם קַרְנָא: דְּבָרִים בְּגוֹ [בתוך,בפנים], כלומר, יש סוד בדבר. והוא: יוֹדֵעַ הָיָה יַעֲקב אָבִינוּ שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם מֵתִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ חַיִּים לָמָּה הִטְרִיחַ אֶת בָּנָיו שיביאו אותו לארץ? מפני שחשש שֶׁמָּא לֹא יִזְכֶּה לִמְחִילּוֹת. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"(בראשית נ, כה), אָמַר ר' חֲנִינָא: דְּבָרִים בְּגוֹ [בתוך, בפנים], יוֹדֵעַ הָיָה יוֹסֵף בְּעַצְמוֹ שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם מֵתִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ חַיִּים לָמָה הִטְרִיחַ אֶת אֶחָיו לשאת את ארונו אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עד שיגיעו לארץ ישראל? מפני שחשש שֶׁמָּא לֹא יִזְכֶּה לִמְחִילּוֹת (כתובות קיא,א).