נידויו של רבי אליעזר

הסוגיה שלנו עוסקת בשאלת נידויים של תלמידי חכמים. הסוגיה עוסקת בעיקר בשאלת הנידוי בהקשר של תלמיד חכם שעבר עבירה. במסכת בבא מציעא מתואר נידויו של רבי אליעזר על ידי חכמים בעקבות הסיפור הידוע על תנורו של עכנאי. נידוי זה לא היה כתגובה על מעשה שאינו ראוי, אלאכיוון שרבי אליעזר לא הסכים לקבל את הכרעת חבריו בהלכה.

"תְּנַןהָתָם [שנינושםבמשנה]: תנורשלחרסשחֲתָכוֹחוּלְיוֹתחוליותלרוחבו,וְנָתַןחוֹלבֵּיןחוּלְּיָאלְחוּלְּיָא, ר' אֱלִיעֶזֶרמְטַהֵר, שלדעתוכיוןשישהפסקחולביןהחוליותאיןזהנחשבככלישלם, ואיננומקבלטומאה.וַחֲכָמִיםמְטַמְּאִין, שהריבפועלתנורשלםהואוראוילמלאכה. וְזֶההוּאהקרויתַּנּוּרשֶׁלעַכְנַאי. ושואלים: מַאי [מהפירוש], ומדועקוראיםלועַכְנַאי(נחש)?אָמַררַביְהוּדָהאָמַרשְׁמוּאֵל: שֶׁהִקִּיפוּעליוחכמיםדְּבָרִיםכְּעַכְנָאזוֹ, כנחשזההשוכבבעיגול,וְטִמְּאוּהוּ. תָּנָא [שנההחכם]: באוֹתוֹהַיּוֹםשדנובדבר, הֵשִׁיבר' אֱלִיעֶזֶרכָּלתְּשׁוּבוֹתשֶׁבָּעוֹלָםלהוכיחדעתווְלֹאקִיבְּלוּחכמיםהֵימֶנּוּ(ממנו), ולאהודולדבריו. לבסוףכשלאיכוללהוכיחבטענותיואָמַרלָהֶםלחכמים: אִםהֲלָכָהכְּמוֹתִיחָרוּבזֶהיוֹכִיחַ. נֶעֱקַרחָרוּבמִמְּקוֹמוֹמֵאָהאַמָּה, וְאָמְרִילָהּ [וישאומרים] אַרְבַּעמֵאוֹתאַמָּה. אָמְרוּלוֹחכמים: אֵיןמְבִיאִיןרְאָיָהמִןהֶחָרוּבלעניןהלכה.חָזַרוְאָמַרלָהֶם: אִםהֲלָכָהכְּמוֹתִיאַמַּתהַמַּיִםוהמיםשבתוכהיוֹכִיחוּ. חָזְרוּהמיםאשרבאַמַּתהַמַּיִםלַאֲחוֹרֵיהֶםוזרמובכיווןההפוך.אָמְרוּלוֹ: אֵיןמְבִיאִיןרְאָיָהמֵאַמַּתהַמַּיִם. חָזַרוְאָמַרלָהֶם: אִםהֲלָכָהכְּמוֹתִיכּוֹתְלֵיבֵיתהַמִּדְרָשׁיוֹכִיחוּ. ואכןהִטּוּכּוֹתְלֵיבֵיתהַמִּדְרָשׁלִיפּוֹל. גָּעַרבָּהֶםר' יְהוֹשֻׁעַבכתלים, אָמַרלָהֶם: אִםתַּלְמִידֵיחֲכָמִיםמְנַצְּחִיםזֶהאֶתזֶה(מתווכחים)בַּהֲלָכָה, אַתֶּםמַהטִּיבְכֶםבריבזה? מספרים: לֹאנָפְלוּהכתליםמִפְּנֵיכְבוֹדוֹשֶׁלר' יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹאזָקְפוּלגמרימִפְּנֵיכְבוֹדוֹשֶׁלר' אֱלִיעֶזֶר, וַעֲדַיִןמַטִּיןוְעוֹמְדִין. חָזַרר' אליעזרוְאָמַרלָהֶם: אִםהֲלָכָהכְּמוֹתִימִןהַשָּׁמַיִםיוֹכִיחוּ. יָצְאתָה (יצאה) בַּתקוֹלמשמיםוְאָמְרָהלהם: מַהלָּכֶםאֵצֶלר' אֱלִיעֶזֶרשֶׁהֲלָכָהכְּמוֹתוֹבְּכָלמָקוֹם. עָמַדר' יְהוֹשֻׁעַעַלרַגְלָיווְאָמַר:כברנאמרבתורה: "לֹאבַשָּׁמַיִםהִיא"(דבריםל, יב). ושואלים: מַאי [מה] משמעותושלפסוקזה"לֹאבַשָּׁמַיִםהִיא" לענייננו?אָמַרר' יִרְמְיָה: שֶׁכְּבָרנִתְּנָהתּוֹרָהמֵהַרסִינַי,ועלכןאֵיןאָנוּמַשְׁגִּיחִיןבְּבַתקוֹל, שֶׁכְּבָרכָּתַבְתָּבְּהַרסִינַיבַּתּוֹרָה "אַחֲרֵירַבִּיםלְהַטּת" (שמותכג, ב), וכיוןשדעתהרביםבניגודלר' אליעזר, איןהלכהכמותו. מסופר: שניםרבותלאחראותומעשה, אַשְׁכְּחֵיהּ [מצאו] ר' נָתָןלְאֵלִיָּהוּהנביא, אָמַרלֵיהּ [לו]: מַאיעָבֵידקוּדְשָׁאבְּרִיךְהוּאבְּהַהִיאשַׁעְתָּא [מהעשההקדושברוךהואבאותהשעה] שאמרר' יהושעמהשאמר? אָמַרלֵיהּ [לו]: קָאחָיֵיךְ [חייך] וְאָמַר: "נִצְּחוּנִיבָּנַי, נִצְּחוּנִיבָּנַי",שהריהביאוראיהמןהתורה. אָמְרוּ: אוֹתוֹהַיּוֹםהֵבִיאוּכָּלטְהָרוֹתשֶׁטִּיהֵרר' אֱלִיעֶזֶרעלידיתנורזה, וּשְׂרָפוּםבָּאֵשׁ. וְנִמְנוּעָלָיובהצבעהוּבֵרְכוּהוּ(בלשוןנקיה: נידואותו). וְאָמְרוּ: מִייֵלֵךְוְיוֹדִיעוֹשהואמנודה?אָמַרלָהֶםר' עֲקִיבָאשהיהתלמידוואוהבו:אֲנִיאֵלֵךְ, שֶׁמָּאיֵלֵךְאָדָםשֶׁאֵינוֹהָגוּןויודיעובדרךמכאיבהומעליבה,וְנִמְצָאמַחֲרִיבאֶתכָּלהָעוֹלָםכּוּלּוֹ. מֶהעָשָׂהר' עֲקִיבָא? לָבַשׁבגדיםשְׁחוֹרִיםוְנִתְעַטֵּףשְׁחוֹרִיםכביטוישלאבלוצער,וְיָשַׁבלְפָנָיובְּרִיחוּקאַרְבַּעאַמּוֹתכדרךשמרחיקיםמןהמנודה.אָמַרלוֹר' אֱלִיעֶזֶר: עֲקִיבָאמַהיּוֹםמִיּוֹמַיִםשאתהלבושויושבכך?אָמַרלוֹ: רַבִּי, כִּמְדוּמֶּהלִישֶׁחֲבֵירִיםבְּדֵילִיםמִמְּךָ,כלומר, אמרבלשוןעדינה: שהבדילוךמהם. אַףהוּא,ר' אליעזר, קָרַעבְּגָדָיווְחָלַץמִנְעָלָיוכדרךשנוהגהמנודה,וְנִשְׁמַטמכסאו, וְיָשַׁבעַלגַבֵּיקַרְקַע. מספרים: זָלְגוּעֵינָיודְּמָעוֹת, לָקָההָעוֹלָםכולו:שְׁלִישׁבַּזֵּיתִים, וּשְׁלִישׁבַּחִטִּיםוּשְׁלִישׁבַּשְּׂעוֹרִים.והתקלקל.תָּנָא [שנההחכם]: חרוןאַףגָּדוֹלהָיָהבְּאוֹתוֹהַיּוֹם, שֶׁבְּכָלמָקוֹםשֶׁנָּתַןבּוֹעֵינָיור' אֱלִיעֶזֶרהיהנִשְׂרַף. וְאַףרַבָּןגַּמְלִיאֵל,שעמדבראשהחכמיםביבנה, ועלפיועשומהשעשו, הָיָהבָּאבַּסְּפִינָהבאותהשעה,עָמַדעָלָיונַחְשׁוֹלשביםלְטַבְּעוֹ. אָמַר: כִּמְדוּמֶּהלִישֶׁאֵיןזֶהאֶלָּאבִּשְׁבִילר' אֱלִיעֶזֶרבֶּןהוּרְקָנוֹס, שמפניצערווכאבומענישיםכלמישפגעבו. עָמַדעַלרַגְלָיווְאָמַר: רִבּוֹנוֹשֶׁלעוֹלָם! גָּלוּיוְיָדוּעַלְפָנֶיךָשֶׁלּאלִכְבוֹדִיעָשִׂיתִילנדותו, וְלֹאלִכְבוֹדבֵּיתאַבָּאעָשִׂיתִי, אֶלָּאלִכְבוֹדְךָ, שֶׁלּאיִרְבּוּמַחֲלוֹקוֹתבְּיִשְׂרָאֵל. ואזנָחהַיָּםמִזַּעְפּוֹ. מסופר: אִימָּאשָׁלוֹםדְּבֵיתְהוּ [אשתו] שלר' אֱלִיעֶזֶראַחְתֵּיהּ [אחותו]שלרַבָּןגַּמְלִיאֵלהֲוַאי [היתה]. מֵהַהוּא [מאותו] מַעֲשֶׂהוְאֵילָךְ, לָאהֲוָהשְׁבַקָהלֵיהּ [לאהניחהלו] לְר' אֱלִיעֶזֶרלְמֵיפַלעַלאַפֵּיהּ [ליפולעלפניו], שבשעתתפילתנפילתאפייםאדםמתחנןתחנוניםמיוחדים, וחששהשאזיתחנןויבכהעלצערו, וייענשאחיהבשלכך. הַהוּאיוֹמָארֵישׁיַרְחָאהֲוָהוְאִיחֲלַף [אותויוםראשחדשהיה, והתחלף] לָהּבֵּיןמָלֵאלְחָסֵר, שהיאחשבהשיוםזהראשחודשהוא, ואיןבונפילתאפיים, וטעתה, שלאהיהזהראשחדש, אִיכָּאדְּאָמְרִי [יששאומרים]: אֲתָאעַנְיָאוְקָאֵיאַבָּבָא, אַפִּיקָאלֵיהּרִיפְתָּא [שבאעניועמדעלהדלת,והיאהוציאהלופת], מכלמקום, באותהשעהלאהשגיחהעליו, אַשְׁכַּחְתֵּיהּדְּנָפַלעַלאַנְפֵּיהּ [מצאתושהואנופלעלפניובתפילה]. אָמְרָהלֵיהּ [לו]: קוּם, כברקְטַלִיתלְאָחִי [הרגתאתאחי]. אַדְּהָכִינְפַקשִׁיפּוּרָא [בינתייםיצאקולשופר] מִבֵּיתרַבָּןגַּמְלִיאֵללהורותלרביםדִּשְׁכִיב [שמת] הנשיא. אָמַרלָהּ: מְנָא [מנין] יָדַעְתְּשימות?אָמְרָהלוֹ: כָּךְמְקוּבְּלָנִימִבֵּיתאֲבִיאַבָּא: כָּלהַשְּׁעָרִיםנִנְעָלִיםחוּץמִשַּׁעֲרֵיאוֹנָאָה" (בבא מציעא נט,א-ב).